מבוא

הרעיון של מחקר זה נובע ממצב שאנו רואים כפרדוקסלי. בהתחשב ברמת ההשכלה והמקצועית הגבוהה למדי של עלייה דוברת רוסית, האפשרויות לפיתוח סוציו-אקונומי וצמיחת הקריירה שלה מוגבלות.

במדינות המערב, מצב דומה גורם לעלייה בלכידות ובסולידריות תוך-קבוצתית, המבטיחות מצד אחד את התאמת הקבוצה לתנאי סביבת חיים אגרסיביים ומצד שני את התאמת הקבוצה. הסביבה לצרכי הקבוצה. במילים אחרות, הסתגלות הדדית.

לכידות תוך קבוצתית מתבטאת בעיקר בפיתוח רשתות חברתיות, שבאמצעותן נהוג במדע להבין לא רק קהילות אינטרנט. זהו גם מכלול היחסים הבין אישיים הבלתי פורמליים (יחסי קרבה ונישואים, חברים, אנשים בעלי דעות דומות לפי תחומי עניין, תחביבים, סוגים שונים של “הכרות”, “קשרים”, קבוצות המאחדות אנשים לפי אתנו-לאומי, דת. קרקעות וכו’), הנושאות “הון חברתי” – ההזדמנויות והמשאבים הניתנים לחברי הרשתות החברתיות “שלהם”.

מבלי להתעמק בתיאוריה של הנושא, בצורה הכללית ביותר זה יכול להיות עזרה בחיי היום יום, כסף, אוכל, ביגוד, התייעצויות והמלצות, תעסוקה, בפתרון בעיות מסוימות באמצעות “מכרים” וכו’, שאדם מקבל. כתוצאה מכך יחסים עם אנשים, כמו גם חברות בכל קבוצה (קהילות, מועדונים, אגודות וכו’).

כך, הרשתות החברתיות פועלות כמנגנון להסתגלות כלכלית-חברתית, המפצה על חוסר היעילות של המדינה, מבנים פורמליים בפתרון בעיות האוכלוסייה או כל אחת מקבוצותיה.

ברור שככל שהרשתות החברתיות מפותחות יותר (ככל שאדם תומך במספר ומגוון סוגי היחסים הבין אישיים) גדול יותר, כך גדל משאב ההסתגלות שלו. לכן, חוסר היעילות של מבנים פורמליים גוררת בדרך כלל פיתוח של רשתות חברתיות והגברת לכידות. בתורו, לכידות תוך קבוצתית בדרך כלל מתאם עם מוגברת סוֹלִידָרִיוּת, שבמקרה זה אנו מחשיבים את הנכונות והיכולת של אנשים לנקוט בפעולה משותפת לפתרון בעיות משותפות, בעיקר באמצעות מנגנוני ההשתתפות החברתית-פוליטית (פעולות, הפגנות, לובינג, עצומות, תמיכה במפלגות וכו’) והשפעה על החלטות פוליטיות ברמות שונות (ממלכתיות, מקומיות, אפילו ארגוניות). פעולות סולידריות הן המנגנון החשוב ביותר להתאמת הסביבה לצרכי הקבוצה.

הפרדוקס טמון בעובדה שהסביבה, שלא הייתה ממש ידידותית כלפי חוזרים ממדינות חבר העמים, לא הפכה לגורם בגיבושם בפתרון בעיות נפוצות.

ההגירה, אולי, לא קלה לאף אחד, והיא דורשת לא רק את ההסתגלות הקשה ביותר, כמעט “מאפס” לתנאי החיים בחברה חדשה. אלא שהפרטים של ההגירה ממדינות ברית המועצות לשעבר לישראל טמונים דווקא בעובדה שהם מוחזרים , “חוזרים” לארצם. לארץ המולדת, שבה חלק ניכר מהאוכלוסייה, כולל מדינאים ומנהיגים פוליטיים, אינו מחשיב את דוברי הרוסית כ”שלהם”. בתורם, מנהיגים פוליטיים ומדינאים אלה קובעים את המדיניות הפנימית של המדינה, מה שמביא הן לקשיי ההסתגלות החברתית-כלכלית והן לאיכות החיים הנמוכה יחסית לעלייה ממדינות ברית המועצות לשעבר.

כדי להתגבר על הבעיות החברתיות-פוליטיות הללו, יש צורך בשיטות מפותחות של סולידריות, המבוססות על המודעות לעלייה דוברת הרוסית של עצמם כקבוצה חברתית שונה מאחרות, עם מאפיינים ואינטרסים ספציפיים משלה, ואחריות הדדית לה. חברים.

הפרדוקס הנזכר לעיל של תת-פיתוח שיטות סולידריות בקרב חוזרים ממדינות חבר העמים בתנאים של לפחות סביבה סוציו-אקונומית ופוליטית שאינה נאמנה להם לחלוטין, הפך לסיבה לעריכת סקר שאלון המוני על הבעיות של לכידות וסולידריות של חוזרים דוברי רוסית מברית המועצות וממדינות חבר העמים, בוצעה מכון חשיבה בינלאומי של הארגון הלא ממשלתי הישראלי “דור מוריה”.

עד היום רואיינו 437 אנשים, אך השאלון טרם הושלם.

הנתונים המוצגים הם בעלי אופי ביניים, אולם הם מאפשרים לשפוט מספר מגמות המאפשרות השקת פרויקטים מחקריים וחינוכיים ללימוד ישראלים דוברי רוסית ממדינות ברית המועצות לשעבר.

תוֹכֶן