רצועת עזה: פיתוח בלעדי בשיאו

תמצית

המסמך הזה מוסיף על הדוח "פיתוח אנושי למעטים כמקור לאלימות וסכסוך" ובוחן את המצב ברצועת עזה כמקרה מבחן מרכזי. עשרות שנים של דחיקה מתמשכת ומאמצי שיקום שנכשלו שוב ושוב העמיקו את התסכול הקיבוצי והנציחו מעגלי אלימות.

בהסתמך על נתונים של האו"ם, הבנק העולמי ומחקרים אקדמיים, הניתוח הזה מוכיח שהמצב הנוכחי בעזה הוא תוצאה של שנים של מדיניות "פיתוח לנבחרים בלבד" – דבר שהוביל לקיצוניות ולקריסה הומניטרית.

ממצאים עיקריים

רצועת עזה מדגימה איך מדיניות פיתוח מפלה יוצרת ומקיימת סכסוכים. כשהזדמנויות כלכליות, השקעות בתשתיות וקידום חברתי הופכים לפריבילגיות שמוענקות רק לחלקים מסוימים באוכלוסייה במקום להיות זכויות בסיסיות, הפערים שנוצרים מהווים קרקע פורייה לקיצוניות ואלימות.

המחקר שלנו מראה שאי אפשר להגיע לשלום יציב באמצעות הפסקות אש זמניות או משא ומתן דיפלומטי נקודתי. במקום זאת, יציבות לטווח ארוך תלויה ביצירת גישה שוויונית להזדמנויות כלכליות, חינוך איכותי, שירותי בריאות והשתתפות בחיים הציבוריים – בכל הקהילות.

משמעויות למדיניות

העדויות מעזה מדגישות עיקרון חשוב: כל עוד לא כל קהילה משתתפת באמת בפיתוח ובשגשוג האזוריים, חוסר יציבות יהפוך למצב קבוע ומבני ולא לחריג. הממצא הזה משפיע על אסטרטגיות מניעת סכסוכים ובניית שלום בכל המזרח התיכון ומחוצה לו.

קובעי מדיניות חייבים להבין שפיתוח כולל זה לא רק ערך מוסרי אלא גם צורך ביטחוני חיוני. פתרונות אמיתיים דורשים מסגרות מקיפות שמטפלות בשורשי הבעיה ולא רק בתסמינים שלה.