ניטרליות, סיוע וסיכונים: תפיסות הישראלים ב־2023

חומר היסטורי. התאריכים, ההצעות וההזמנות מתייחסים למועד הפרסום המקורי.

סכסוכים מזוינים בין־לאומיים בעיני הישראלים: תפקידה של ישראל.

לדעת רוב הישראלים, הסכסוך בין רוסיה לאוקראינה אינו משפיע על מצבה החיצוני והפנימי של מדינת ישראל. בקרב השליש שסבורים שהסכסוך משפיע על מצבה החיצוני והפנימי של המדינה, ההערכה הרווחת היא שהשפעתו שלילית, ובייחוד על מעמדה הבין־לאומי של ישראל ועל המצב החברתי במדינה.

הרוב המכריע של הישראלים משוכנעים שישראל מעורבת במצב הקשור לסכסוך המזוין בין רוסיה לאוקראינה:

• באמצעות סיוע הומניטרי לאוכלוסייה שנפגעה (⁦70%⁩),
• באמצעות סיוע לעליית אזרחים הנמצאים בשטחים שבהם מתנהלת לחימה (⁦75%⁩),
• באמצעות מתן מקלט מדיני לנזקקים (⁦55%⁩),
• באמצעות תמיכה באזרחיה המשתתפים בפעילות הצבאית (⁦33%⁩)
• באמצעות סיוע צבאי (⁦33%⁩), ושיעור המתנגדים לקביעה זו גבוה רק במעט (⁦39%⁩).

יותר ממחצית מהאזרחים קושרים את הסיכונים הכרוכים במעורבות ישראל במצב סביב הסכסוך בין רוסיה לאוקראינה להרעת היחסים עם רוסיה. את יתר הסיכונים הישראלים אינם רואים כמשמעותיים. עליהם מדווחים בין ⁦4⁩ ל־⁦10%⁩, ואת הסיכון להרעת היחסים עם ארצות הברית מציינים רק ⁦10%⁩.

צורות המעורבות שיוחסו לישראל

סיוע הומניטרי	70%
סיוע לעלייה	75%
מקלט מדיני	55%
תמיכה באזרחים המשתתפים בלחימה	33%
סיוע צבאי	33%

השינוי ביחסם של הישראלים לסכסוך בין רוסיה לאוקראינה.

בשלושת החודשים האחרונים החלה השפעת הסכסוך בין רוסיה לאוקראינה על תחומי החיים השונים בישראל להיתפס כפחות משמעותית. בפרט, שיעור המשיבים שטענו כי הסכסוך אינו משפיע על מעמדה הבין־לאומי של ישראל ועל יכולת ההגנה שלה גדל ב־⁦11%⁩.

אף שמעורבותה של ישראל במצב שנוצר סביב הסכסוך נותרה משמעותית, בשלושת החודשים האחרונים ירד שיעור הישראלים המציינים שישראל מעניקה סיוע הומניטרי לנפגעי הסכסוך הצבאי (מ־⁦79⁩ ל־⁦70⁩ אחוזים), וכן מסייעת באמצעות קידום העלייה (מ־⁦80⁩ ל־⁦75⁩ אחוזים). שיעור המציינים סיוע באמצעות מתן מקלט מדיני ירד ב־⁦7⁩ נקודות אחוז.

לעומת זאת, שיעור הסבורים שישראל מעניקה סיוע צבאי עלה מ־⁦25⁩ ל־⁦33%⁩.

הערכת הסיכונים הקשורים למעורבותה של ישראל במצב הנוגע לסכסוך המזוין בין רוסיה לאוקראינה נותרה ללא שינוי.

מאפייני תפיסת הסכסוך בין רוסיה לאוקראינה לפי ארץ הלידה והעמדות הפוליטיות.

הבדלים משמעותיים בהערכת המצב נרשמו בין קבוצות שהוגדרו לפי ארץ הלידה.

כך, ישראלים שנולדו בברית המועצות מדווחים על השפעה שלילית של הסכסוך על המצב החברתי בתדירות הגבוהה פי ⁦2,5⁩ מאחרים, ועל השפעה שלילית על יכולת ההגנה — פי ⁦1,5⁩. שיעורם המציינים השפעה שלילית על מעמדה הבין־לאומי של ישראל גבוה ב־⁦7⁩ נקודות אחוז.

בדיון על צורות המעורבות של ישראל במצב הקשור לסכסוך הצבאי בין רוסיה לאוקראינה, הבדלים מובהקים סטטיסטית בדעות ניכרים רק בהערכת הסיוע ההומניטרי, שעליו מדווחים ילידי ישראל פחות מאחרים (⁦69%⁩ לעומת ⁦78-80%⁩ בקבוצות אחרות), וכן בהערכת תמיכתה של ישראל באזרחיה המשתתפים בסכסוך הצבאי. ילידי ישראל מציינים זאת יותר מאחרים (⁦41%⁩), ועולי ברית המועצות פחות מהם (⁦31%⁩).

בהערכת הסיכונים, ילידי ישראל מדווחים על האפשרות להרעת היחסים עם רוסיה בשיעור גבוה במידה ניכרת מעולי ברית המועצות (⁦58%⁩ לעומת ⁦44%⁩). עולי ברית המועצות מודאגים פי שניים מאחרים מנזק כלכלי אפשרי, הקשור בין היתר לצמצום השקעות ממקורות זרים. הם גם מודאגים מעט יותר מאחרים מסיכון לפגיעה בקהילות יהודיות ברחבי העולם.

גם עמדות פוליטיות משפיעות על הערכת המצב הקשור לסכסוך המזוין בין רוסיה לאוקראינה. בפרט, בהערכת הסיכונים הנובעים ממעורבות ישראל במצב שנוצר סביב הסכסוך, ההבדלים המשמעותיים ביותר נרשמו ביחס לסיכון לפגיעה ביחסים עם רוסיה. הערכות הסיכון גבוהות יותר בקרב אנשי ימין (⁦60%⁩) ושמאל (⁦59%⁩), ונמוכות יותר בקרב אנשי שמאל קיצוני (⁦45%⁩). בנוגע לסיכונים אחרים יש הסכמה מסוימת בין בעלי העמדות הפוליטיות השונות.

ישראל: ניטרליות וחתירה לשלום.

רוב הישראלים מסכימים שמדינת ישראל צריכה לשמור על ניטרליות בסכסוכים בין־לאומיים כדי לשמר את יחסיה עם מדינות אחרות ולנהל מדיניות עצמאית. עם זאת, אין לעגן את מדיניות הניטרליות במסמכים נורמטיביים־משפטיים. הניטרליות צריכה להיות תלויה במצב ובנסיבות.

ככלל, ניטרליות היא דפוס התנהלות אופייני לישראל: רק ⁦10%⁩ מהמשיבים טוענים שישראל אינה ניטרלית באף אחד מהסכסוכים שנמנו בסקר — רוסיה–אוקראינה, ארמניה–אזרבייג׳ן, מלחמת האזרחים בסוריה ומלחמת הסחר בין ארצות הברית לסין.

בסך הכול, ⁦78%⁩ מהישראלים סבורים שישראל צריכה להיות מדינה ניטרלית ביחס לסכסוכים צבאיים המתרחשים במדינות אחרות, או שהיא יכולה להיות ניטרלית בהתאם לסכסוך.

⁦55%⁩ מהמשיבים סבורים שישראל מוכנה באופן מלא או חלקי לאמץ חתירה לשלום במסגרת מדיניות החוץ שלה.

⁦54%⁩ סבורים שמדינת ישראל צריכה לשמור על ניטרליות בסכסוכים בין־לאומיים כדי לשמר את יחסיה עם מדינות אחרות ולנהל מדיניות עצמאית.

⁦42%⁩ מהמשיבים סבורים שישראל מסרבת לספק נשק למדינות המצויות בסכסוך צבאי כדי לשמור על ניטרליות.

הישראלים מתייחסים בחיוב לסיוע ההומניטרי שמעניקה ישראל: כמעט ⁦40%⁩ מהמשיבים רואים בו סיוע מספיק, ועוד ⁦30%⁩ רואים בו סיוע מספיק פחות או יותר. עולי ברית המועצות מחזיקים בעמדה זו בתדירות הגבוהה ביותר.

על היעדר סיוע הומניטרי מספיק מצד ישראל מדווחים לרוב ישראלים בעלי עמדות שמאל קיצוני ושמאל. בהתאם לכך, אנשי ימין קיצוני וימין משוכנעים יותר מאחרים שהסיוע מספיק.

מאפייני התפיסות בנוגע למדיניות ישראל בסכסוכים בין־לאומיים, לפי ארץ הלידה.

ילידי ישראל נוטים יותר מאחרים לגישה התלויה בנסיבות, וטוענים שישראל אינה צריכה להיות מדינה ניטרלית בתדירות הנמוכה פי שניים.

עולי ברית המועצות, לעומת זאת, נוטים במידה פחותה בהרבה לגישה התלויה בנסיבות ומכוונים לניטרליות יותר מאחרים. הם גם טוענים יותר מאחרים שבסכסוכים שנכללו במחקר ישראל נוקטת ניטרליות.

ילידי ישראל מציינים יותר מאחרים שישראל אינה מוכנה לאמץ חתירה לשלום במסגרת מדיניות החוץ שלה, ומציינים פחות מאחרים שהיא מוכנה לכך.

תוכן העניינים

מקורות ותצלומים

הפרסום המקורי