דור מוריה מפרסם את המחקר הראשון במסגרת המיזם ״תמונת העתיד של ישראל — 2030״

המיזם ״תמונת העתיד של ישראל — 2030״ מורכב משני מחקרים עוקבים. השלב הראשון — סקר מומחים — הושלם בסוף מרץ ובתחילת אפריל 2026. השלב השני — סקר סוציולוגי רחב בקרב ישראלים — נערך כעת בשיתוף המרכז הסוציולוגי ״גאוקרטוגרפיה״. פרסום זה מציג את תוצאות השלב הראשון.

אוקטובר 2026 אינו רק מועד לעוד בחירות. הכנסת שתיבחר בסתיו הקרוב תקבע את גורל המדינה עד 2030. אל אופק זה מכוונת שאלתנו: כיצד תיראה ישראל בתום כהונתה של הכנסת החדשה?

זו אינה שאלה רטורית. אחרי 7 באוקטובר 2023 נכנסה ישראל לתקופה שבה התשובות המוכרות הפסיקו לעבוד. המלחמה חשפה את עומק הסתירות הפנימיות שקודם לכן אפשר היה להתעלם מהן. הרפורמה המשפטית פילגה את החברה עוד בטרם הספיקה המדינה להבין את השלכות הקרע הזה. ההגירה, שכונתה בעבר ״ירידה״ ושנמנעו מלדון בה בגלוי, הפכה לעובדה סטטיסטית: לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנים 2024–2025 עזבו את המדינה בממוצע 76 אלף אזרחים מדי שנה — פי שניים מאשר חמש שנים קודם לכן. באותה עת הצטמצמה העלייה פי שלושה.

כל זה מתרחש ערב בחירות שתוצאותיהן יקבעו במידה רבה באיזה מן התרחישים האפשריים תצעד המדינה.

מה עשינו

באפריל 2026 ערך מרכז המחקר ״דור מוריה״ סקר מומחים — השלב הראשון במיזם ״תמונת העתיד של ישראל — 2030״. שנים עשר מומחים: אנשי מדע המדינה, היסטוריון, כלכלן, אנליסטים בתחום הביטחון, סוציולוג, משפטן, עיתונאי, פעיל זכויות אדם ופעיל אזרחי. הקשת הפוליטית — מן השמאל ועד הימין הדתי. לכולם הוצגו אותן שאלות על מדיניות פנים, גאופוליטיקה וכלכלה.

לא ביקשנו לקבל נתונים סטטיסטיים מייצגים. מטרתנו הייתה אחרת: להבין אילו תמונות עתיד פועלות בפועל בקרב המומחים בישראל, היכן הן חופפות והיכן הן מתפצלות באופן שאינו ניתן ליישוב.

מה גילינו

התוצאה העיקרית של המחקר אינה תחזית ואינה אוסף המלצות. זו אבחנה.

מומחים ישראלים מתארים מדינות שונות אף שהם מתבוננים באותה מדינה. חוקר מדע המדינה חילוני ואנליסט דתי בתחום הביטחון מדברים על אותם מוסדות, איומים ואתגרים — אך בשפות שאינן מתיישבות זו עם זו. האחד אומר ״שחיקת האמנה החברתית״, והאחר אומר ״אובדן כיוון״. שניהם צודקים במסגרת תמונת העולם שלהם. אלא שלתמונות העולם שלהם אין אמות מידה משותפות לאמת.

יש נקודות שבהן המומחים מסכימים בלי קשר להשקפותיהם הפוליטיות. התלות בארצות הברית היא נתון שאין לו חלופה. מדיניות חוץ רב־כיוונית אינה מציאותית. בריחת המוחות היא בעיה חמורה. הסכמות אלה חשובות: הן מראות היכן יש למדינה קרקע משותפת.

אבל יש גם שבר מבני שאינו מסתכם במחלוקות פוליטיות. המחזיקים בתמונת העתיד החילונית־ליברלית הם בדיוק אלה המהווים את ליבת המעמד המשכיל העוזב את המדינה. פירוש הדבר הוא שהפילוג בין שתי תמונות העתיד קובע לא רק כיצד ישראלים מצביעים, אלא גם מי יישאר במדינה עד 2030. אם הדינמיקה הנוכחית תימשך, המוסדות הנראים היום כמשקל נגד לשינויים רדיקליים — בג״ץ, הצבא, האוניברסיטאות וההייטק — ישנו בהדרגה את הרכבם. לא כתוצאה ממאבק פוליטי. כתוצאה מתחלופה דמוגרפית.

מדוע זה חשוב עכשיו

הבחירות באוקטובר 2026 אינן רק בחירה בין מפלגות וקואליציות. זו בחירה בין שתי תמונות עתיד, שהמחזיקים בהן מדברים פחות ופחות באותה שפה וחיים פחות ופחות באותה מדינה.

סקר המומחים הוא השלב הראשון במחקר שלנו. השלב הבא הוא סקר רחב בקרב ישראלים, שיראה עד כמה החברה עצמה שותפה לתמונות העתיד של המומחים ובאילו קבוצות חברתיות הן מושרשות. יחד אמורים שני השלבים לתת מענה לשאלה שכיום איש אינו מציג באופן ישיר דיו: האם קיימת בישראל אמנה חברתית המסוגלת להחזיק את המדינה כמיזם פוליטי משותף עד 2030?

הדוח המלא על סקר המומחים זמין להלן.