קשרים עולמיים
מחקר וארכיון
היום בכנסת מנהיג האופוזיציה יאיר לפיד אמר: «רוסיה ואיראן מנהלות פעולות השפעה על הציבור בישראל לקראת הבחירות.»
מנהיג מחנה ״רק לא ביבי״, יאיר לפיד, מעלה את סוגיית זיוף הבחירות העתידי. את סירוב הממשלה ב־5 ביולי לציית להחלטת בג״ץ בעניין רגולטור התקשורת הוא תיאר כחלק מאסטרטגיה ״לגנוב״ את הבחירות: לדבריו, מטרתה האמיתית של הקואליציה אינה הרגולטור עצמו אלא ההצבעה — ״לצאת לבחירות בלי בית משפט״. ללא בית משפט יוכל השלטון לדחות את ההצבעה בתואנה מומצאת של ״אירוע ביטחוני״, ובהמשך לא להכיר בתוצאה ולהכריז על עצמו כמנצח גם אם הפסיד.
מנהיג ״הדמוקרטים״ יאיר גולן כינה את הסירוב לציית לבית המשפט ״חזרה גנרלית״ לאי־ציות השלטון ל״רצון העם״. אלה אינן אמירות מקריות, אלא מסגרת שנבנית לפני ההצבעה ושבאמצעותה מוצע לפרש כל תוצאה עתידית.
קואליציה שאינה מצליחה להתגבש
האופוזיציה זקוקה לסוגיית אי־ההכרה בבחירות משום שמחנה ״רק לא ביבי״ אינו מצליח להתגבש לכוח אחד וניצב בפני שלוש בעיות יסוד:
הראשונה היא שלושה מתמודדים על ראשות הממשלה. איזנקוט, בנט וליברמן הכריזו במקביל על שאיפותיהם לתפקיד, ואין מועמד מוסכם. הזירה עמוסה במיזמי ימין וימין־מרכז המתחרים על אותו קהל בוחרים; את רשימות הימין החדשות של ארדן, אדלשטיין והשכל מכנה האופוזיציה עצמה ״ליכוד ב׳״ — מפלגות לוויין העלולות להחזיר את קואליציית הימין. ליברמן הסיר את הווטו על הליכוד, אך לא על נתניהו אישית: המפלגה לגיטימית כשותפה, אך נתניהו, האחראי ל־7 באוקטובר, אינו לגיטימי.
השנייה היא הכיוון האנטי־דתי. ההסתמכות על גיוס מצביעים חילונים ועל החרמת המפלגות החרדיות — הבטחה לבטל חוקים המעניקים הטבות וסירוב לשבת עם חרדים באותה קואליציה — מצמצמת את מרחב המשא ומתן הקואליציוני ופוסלת חלק מהשותפים האפשריים.
השלישית והמכרעת היא שללא המפלגות הערביות אי אפשר להרכיב קואליציה מתפקדת. חד״ש־תע״ל ורע״ם מספקות כ־10 מנדטים החיוניים לכל רוב נגד נתניהו, אך הקואליציה הופכת מיד את עצם שילובן של הרשימות הערביות לנקודת תורפה. בה בעת, רשימת ״ביחד״ בונה את הקמפיין שלה על הנוסחה ״80% מהמדינה״, שממנה הוצא הבוחר הערבי.
אי אפשר לשחזר את התקדים ההונגרי
התקדים ההונגרי של 2026 ממחיש מהי קואליציה מגובשת. פטר מדיאר, שצמח בסביבתו של אורבן ונפרד מפידס, הקים את טיסה: מיזם ימין־מרכז מאוחד שמשך מאורבן בוחרים מימין, במקום לגייס את השמאל. מפלגות האופוזיציה האחרות הסירו מועמדויות כדי שלא לפצל את הקולות, וההתלכדות סביב דמות אחת הביאה לניצחון מוחץ ב־12 באפריל 2026 וסיימה שש עשרה שנות שלטון של אורבן.
המנגנון הוא העיקר כאן: שלטון ימין מושרש מפסיד לא לשמאל, אלא לתנועת ימין חלופית שפינתה את הזירה. מחנה ״רק לא ביבי״ אינו מצליח לשחזר זאת: במקום דמות אחת יש שלוש, ובמקום פינוי הזירה יש שדה צפוף ושאיפות אישיות של כל אחד. הדרך הקונסטרוקטיבית לשלטון חסומה.
בעיות אלה מגבירות את הסבירות שהאופוזיציה לא תצליח לתרגם את הרוב המתנגד לנתניהו לקואליציה.
לכן האופוזיציה מסבירה מראש את התבוסה באמצעות התערבות חיצונית וחבלה מבפנים. החולשה העצמית מוחלפת בסיבה חיצונית.
התוצאה מוכרזת מראש כבלתי לגיטימית בטענה ש״הזירה האלקטורלית נתונה ללחץ״: התערבות חיצונית של רוסיה ואיראן ושינוי פנימי של מוסדות המדינה בידי הקואליציה — המחלוקת עם בג״ץ על רגולטורי התקשורת, חוק התקשורת, עילה אפשרית של ״מצב חירום״ לדחיית הבחירות והשתלטות על גופי הביטחון, שב״כ והמוסד.
החיבור הזה מספק נוסחה מוכנה: לא ״האופוזיציה הפסידה״, אלא ״התוצאה אינה משקפת את רצון העם משום שכללי הבחירות שונו מראש״. בתפיסה זו הבוחר הופך מסובייקט לאובייקט: תחילה שחקנים חיצוניים ״מעבדים״ אותו, ואחר כך התוצאה מוכרזת כבלתי אמינה משום שהציבור ״נפרץ״.
התקדים הרומני כמתווה פעולה
התקדים השני הוא הרומני. רומניה של 2024–2025 הייתה המקרה הראשון באיחוד האירופי שבו בית המשפט החוקתי ביטל סיבוב ראשון של בחירות לנשיאות, בהסתמך על התערבות דיגיטלית רוסית ומימון חשוד לקמפיין של מועמד אולטרה־לאומני. על יסוד דוחות של שירותי המודיעין בדבר קמפיין מתואם ב־TikTok, ב־Telegram וב־Facebook הורה בית המשפט על הצבעה חוזרת, והמועמד נפסל מהשתתפות בה.
לא עצם ההתערבות הוא החשוב, אלא התוצאה הפרוצדורלית שלה: ברגע שהקישור ״הבחירות בוטלו בשל התערבות״ נכנס לשיח, כל הצבעה עתידית נעשית גם פגיעה וגם נוחה להצדקת כל תוצאה. התקדים מעניק לגיטימציה לא להתערבות, אלא לזכותם של שחקני המערכת להעריך בעצמם את היקפה ולשנות את ההליך על בסיס ההערכה הזאת.
בישראל כבר עבר התקדים מהפובליציסטיקה אל המוסדות: בדיון על אמצעי הגנה, חברי כנסת בוועדת הבחירות המרכזית התייחסו במפורש לביטול ברומניה — כלומר, ההיגיון ״התערבות מובילה לבחינה מחדש של ההליך״ נשמע בתוך הגוף האחראי לבחירות.
המרחב התקשורתי: ״אישושים״ ופרשנויות
המרחב התקשורתי בישראל מדגיש שוב ושוב שפעולות ההשפעה החיצוניות ממשיות. איראן מעמיקה את התערבותה התודעתית: מתקפות סייבר, חשבונות מזויפים, פעילות בקרב הציבור הערבי, וקמפיינים על ״מלחמה חסרת תועלת״ ועל ״אליטה מושחתת״. רוסיה פועלת בעצימות נמוכה: רשתות כגון Doppelganger, ניסוי נרטיבים ופעילות ממוקדת כלפי קהלים דוברי רוסית וערבית. פרשנים רואים בכך הכנה למחזור הבחירות של 2026.
בה בעת, אין גורם מעריך ניטרלי. בישראל לא הוקם גוף יחיד הקובע את עצם ההתערבות ואת היקפה, וסמכויות שב״כ במרחב התודעתי הפנימי אינן שלמות מבחינה משפטית. לכן הקביעה ״הייתה התערבות והיא מכרעת״ אינה מדידה, אלא שיפוט ערכי של אותם גורמי ביטחון ופוליטיקה המעורבים במאבק על השלטון. ההיקף אינו נקבע רק באמצעות בירור, אלא גם באמצעות הכרזה, והוויכוח עליו אינו מוכרע בעובדות.
גם השפה הרשמית אימצה את המסגרת. מבקר המדינה אנגלמן מצביע על פערים חמורים בהיערכות להתערבות דיגיטלית ומזהיר מפני כאוס ביום ההצבעה, שיבוש הספירה וירידה באמון בתוצאות.
הנהגת ועדת הבחירות המרכזית מדברת על ניסיון של היריב ״לשלול מראש את הלגיטימיות של התוצאה״, ומדגישה שהסכנה אינה זיוף טכני אלא אמונת הציבור שאכן היה זיוף. בתגובה מבטיחה הוועדה שקיפות מרבית בספירה, על רקע לחצים שבגללם עזבה המנכ״לית הקודמת של ועדת הבחירות. הנוסחה ״מנסים להכריז מראש שהבחירות אינן לגיטימיות״ נשמעת כעת גם מפי המארגנים, ופועלת לשני הכיוונים.
הבעיות הפנימיות הנוגעות לטוהר הבחירות הן קונקרטיות. המחלוקת על מועצת הרשות השנייה, המפקחת על השידור המסחרי, הגיעה למשבר חוקתי: הממשלה סירבה לראשונה בגלוי להכיר בהחלטת בג״ץ שאפשרה להרכב הקודם של המועצה להמשיך לפעול ללא מניין חוקי.
על הפרק עומדים העסקה בערוץ 13 והמעמד המועדף של ערוץ 14 התומך בממשלה; בית המשפט כבר הצביע על ניסיונות שר התקשורת לשתק את המועצה באמצעות התפטרויות מתואמות. במקביל מקודם חוק התקשורת, המרחיב את שליטת הממשלה בשידור ובפלטפורמות החדשות, וזאת על בסיס רוב שברירי ושותף דתי תלוי.
על הרובד הזה מבסס לפיד את הטענה ש״הקואליציה מפרקת את המוסדות המעצבים את המרחב התקשורתי״ ומחבר אותה לפעולות החיצוניות: העיוות מתרחש בו־זמנית מבפנים ומבחוץ.
אי־אמון במוסדות המדינה
ההצדקה לביטול הבחירות נבנית בציבור באופן שיטתי. לפי מדד הדמוקרטיה של המכון הישראלי לדמוקרטיה 65,5% סבורים שהבחירות הבאות יהיו הוגנות — כמעט שליש מפקפקים בהליך עוד לפני הקמפיין; בקרב יהודים השיעור הוא 68%, ובקרב ערבים כמחצית. מחצית מהמשיבים ויותר מצפים לניסיונות להשפיע על הבחירות: גורמים פנימיים מוזכרים בידי 58% מהיהודים ו־51% מהערבים, וגורמים חיצוניים בידי 50% ו־47%, בהתאמה.
האסימטריה בין המחנות חשובה. האמון בממשלה הוא 25% בקרב יהודים ו־17,5% בקרב ערבים, ובכנסת כ־11%; כרבע מהיהודים, 12% מהערבים ורק כ־10% ממצביעי האופוזיציה מעריכים שמצב הדמוקרטיה טוב. מצביע האופוזיציה מצפה למניפולציה מצד השלטון, ומצביע הקואליציה מחזיק בציפייה מקבילה כלפי האופוזיציה. אין צורך להחדיר מאפס את הטענה ש״התוצאה עוותה״ — די להפעיל נטייה שכבר קיימת.
לבוחר החילוני חשיבות מיוחדת: האמון במוסדות יורד ככל שעוברים מהקוטב הדתי לחילוני, ובקרב חילונים חזקה יותר האמונה שההכרעות האמיתיות מתקבלות במעגל החיצוני והביטחוני ולא בידי השלטון הנבחר. מכאן נובעת צורת אי־אמון מיוחדת: ״הבחירות אינן קובעות דבר, כבר החליטו בשבילנו״. היא הרסנית ללגיטימיות לא פחות מהאשמה בזיוף, ורגישה יותר למסגרת שלפיה ״המערכת נשלטת מבפנים ומבחוץ״.
בעיני לפיד, ההתערבות החיצונית מרחיבה את הנרטיבים האלקטורליים: הביקורת על השלטון מקבלת נדבך נוסף: עמדת המגן על הבחירות מפני איום חיצוני. הדבר מצדיק דרישה לחזק את שב״כ ואת הרגולטורים וממשיך את הקו ה״רוסי״ הוותיק שלו — לעקיפת הסנקציות מצטרפת כעת ההשפעה התודעתית.
לאופוזיציה המפוצלת, המסגרת ״הזירה מעוותת״ מסווה חולשה מבנית: ריבוי מתמודדים על אותו קהל בוחרים והיעדר מנהיג מוסברים לא בתחרות ובפיצול, אלא בפעולה חיצונית ובחבלה מבפנים. אחריותו של המפסיד נדחקת הצדה; הדיון עובר לתוקף ההצבעה.
מערכות הביטחון והמשפט כגורמים מתחרים
בתרחיש הרומני קיבל בית המשפט את החלטת הביטול על בסיס מידע של שירותי המודיעין. בישראל הגורם המכריע הזה מפוצל לשני חלקים, ביטחוני ומשפטי, והם אינם רואים עין בעין.
על החלק הביטחוני הקואליציה כבר משתלטת. בניגוד להחלטת בית המשפט ולעמדת היועצת המשפטית לממשלה, שכינתה את המהלך ״חסר תוקף ובלתי חוקי״, נתניהו מינה לראשות שב״כ את דוד זיני הנאמן לו, ולראשות המוסד מונה מזכירו הצבאי רומן גופמן; המינוי נתקף בבית המשפט העליון. שב״כ בראשות זיני כבר סיפק חוות דעת הנוחות לראש הממשלה — מסיוע בדחיית עדותו במשפט ועד לשינוי העמדה בעניין עונש המוות.
האופוזיציה מאבדת את הבסיס שעליו נשען התקדים הרומני — חוות דעת רשמית של שירותי המודיעין בדבר התערבות; נותרת לה הצהרה פוליטית ללא חוות דעת כזאת.
החלק המשפטי נותר פתוח. לא המודיעין ביטל את הבחירות ברומניה אלא בית המשפט; בית המשפט בישראל מצוי בעימות גלוי עם הממשלה, וגם המינויים הביטחוניים עצמם נידונים בו. לכן ההימור האמיתי אינו על הקלפיות והפרוטוקולים, אלא על השליטה בגורם המכריע: בחלק הביטחוני הקואליציה מחזיקה, ועל החלק המשפטי מתנהל מאבק.
על רקע הבחירות שנקבעו ל־27 באוקטובר ופגרת הבחירות של הכנסת שהחלה ב־18 ביולי, שאלת ההתערבות משתנה: לא ״האם זה נכון״, אלא ״למי כדאי שהבוחר יחשוב מראש שלקולו אין משמעות״.
מקורות
- לפיד: מטרת הקואליציה אינה הרגולטור אלא הבחירות; ״לצאת לבחירות בלי בית משפט״ וסירוב להכיר בתוצאה; גולן על ״חזרה גנרלית״; ליברמן על אי־קבילות נתניהו בממשלה — The Jerusalem Post, 6.07.2026. jpost.com ↗
- הממשלה מסרבת לראשונה לקיים החלטת בג״ץ בעניין מועצת הרשות השנייה — The Times of Israel, 5.07.2026. timesofisrael.com ↗
- מבקר המדינה אנגלמן על ליקויים בהיערכות להתערבות דיגיטלית זרה — The Jerusalem Post, 9.12.2025. jpost.com ↗
- הנהגת ועדת הבחירות המרכזית על שלילה מוקדמת של לגיטימיות ועל שקיפות הספירה — The Times of Israel, 5.07.2026. timesofisrael.com ↗
- התפטרות המנכ״לית הקודמת של ועדת הבחירות על רקע איומים — Haaretz, 6.05.2026. haaretz.com ↗
- התייחסות חברי כנסת לתקדים הרומני בדיון על אמצעי הגנה בוועדת הבחירות — Ynet, 10.12.2025. ynetnews.com ↗
הצגת כל המקורות (10)צמצום הרשימה
- קמפיין השפעה איראני בקרב הציבור הערבי לקראת הבחירות — Haaretz, 9.05.2026. haaretz.com ↗
- חוק התקשורת שהגיע לקריאות הסופיות — The Times of Israel, 6.07.2026. timesofisrael.com ↗
- מדד הדמוקרטיה של המכון הישראלי לדמוקרטיה 2025: אמון במוסדות, ציפייה להתערבות והערכת הוגנות הבחירות — The Times of Israel / Israel Democracy Institute. timesofisrael.com ↗
- ניצחון טיסה של פטר מדיאר על אורבן ב־12.04.2026 — Al Jazeera. aljazeera.com ↗
