קשרים עולמיים
מחקר וארכיון
מדוע צבאות המקבלים שכר מפסידים לאסלאם המגייס
כשנכנסו החות׳ים למוח׳א ב־10 בספטמבר, הם כבשו יותר מעיר נמל על חוף ים סוף של תימן. הם פרצו אזור צבאי שמדינות המפרץ השקיעו מיליארדים במשך שנים כדי להחזיק בו. מוח׳א הייתה מחוץ לשליטת החות׳ים מאז 2017 ושימשה מפקדה לכוחות המשותפים — אוסף של מסגרות צבאיות נגד החות׳ים, ובהן ״ההתנגדות הלאומית״ של טארק סאלח, חטיבות ״ענקי הדרום״ ויחידות תיהאמה. לאחר נפילת מוח׳א נטשו כוחות הממשלה עמדות באזור איי חניש, והמלחמה התקרבה עד לפתחו של באב אל־מנדב.
המרכז האנליטי ״דור מוריה״ חוקר כבר כמה שנים גיוס חברתי ואת הכלים החברתיים והפיננסיים של קבוצות סולידריות דתיות. אנו רואים בתנועות האלה לא ארגונים צבאיים המחזיקים באידאולוגיה, אלא סדרים של סולידריות שבהם גיוס לוחמים, ניהול שטח, מיסוי וכללים פיננסיים יוצרים מערכת אחת. מנקודת מבט זו, נפילת מוח׳א אינה מפתיעה.
לדעתנו, זהו המקרה השלישי בתוך חמש שנים שבו מתקבלת אותה תוצאה. באוגוסט 2021 השתלט הטליבאן בתוך שבועות אחדים על אפגניסטן, שאת צבאה בנתה ומימנה ארצות הברית במשך שני עשורים. בדצמבר 2024 הגיעו כוחותיו של אחמד א־שרע מאידליב לדמשק בתוך אחד־עשר יום, וצבא אסד, שהיה על הנייר מהגדולים באזור, התפורר כמעט ללא קרב. כעת מתרחש דבר דומה בחוף המערבי של תימן. בכל שלושת המקרים הביסה צורה מגייסת של אסלאם פוליטי מבנים מדינתיים פורמליים שנשענו על מימון חיצוני.
באסלאם מגייס אנו מתכוונים לתנועות שבהן הזהות הדתית, הגיוס הצבאי, ניהול השטח והכללים הפיננסיים משולבים בסדר אחד של סולידריות. בכך הוא נבדל הן מאסלאם פוליטי מפלגתי או אלקטורלי והן מג׳יהאדיזם חוצה גבולות: כוחו אינו ברשתות ובפיגועים, אלא ביכולת להחזיק בשטח ולבנות בו שלטון משלו. מבחינה דוקטרינרית שלוש התנועות שונות — הדאובנדיות הסונית של הטליבאן, השורשים הסלפיים־ג׳יהאדיסטיים של היאת תחריר א־שאם (HTS) והזיידיות השיעית של החות׳ים — אך המבנה שלהן זהה.
שלושה מקרים המושווים במאמר
קאבול · אוגוסט 2021
באוגוסט 2021 השתלט הטליבאן בתוך שבועות אחדים על אפגניסטן, שאת צבאה בנתה ומימנה ארצות הברית במשך שני עשורים.
דמשק · דצמבר 2024
בדצמבר 2024 הגיעו כוחותיו של אחמד א־שרע מאידליב לדמשק בתוך אחד־עשר יום, וצבא אסד, שהיה על הנייר מהגדולים באזור, התפורר כמעט ללא קרב.
מוח׳א · 10 בספטמבר
כשנכנסו החות׳ים למוח׳א ב־10 בספטמבר, הם כבשו יותר מעיר נמל על חוף ים סוף של תימן.
השוואתו של המחבר מתוך חומר המקור. ההבדלים בין התנועות ותפקיד התמיכה החיצונית נידונים בהמשך הטקסט.
צבא ברשימת השכר
הכוחות שהגנו על חוף תימן לא ״ננטשו״. איחוד האמירויות הקימה, חימשה ומימנה אותם במשך שנים. לאחר יציאת אבו דאבי מתימן בתחילת 2026 עבר הנטל לערב הסעודית: ריאד נטלה על עצמה את תשלום השכר והחלה בארגון מחדש, שנועד לאחד מסגרות בעלות היסטוריה ונאמנויות שונות למבנה אחד. לשנת 2026 הקצתה הממלכה כמעט 3 מיליארד דולר למימון אנשי צבא ועובדי מדינה תימנים, ובהם כ־1 מיליארד ללוחמים בדרום ששכרם שולם בעבר בידי האמירויות. לפי הערכות שהביאה Reuters, ההוצאה הסעודית הכוללת על תימן עלתה על 4 מיליארד דולר.
אלא שרשימת השכר לא שיקפה את הצבא שהחזיק בעמדות בפועל. מהחזית המערבית הגיעו דיווחים על רשימות מנופחות ועל חיילים שהתקיימו רק במסמכי השכר. לדברי מקור מערבי שצוטט ב־CNN, מספר החיילים בפועל בחלק מהיחידות במוח׳א היה כחמישית ממספרם על הנייר. ב־4 באוגוסט אסר שר ההגנה טאהר אל־עקילי לשלם שכר באמצעות המפקדים, ובכך ביטל את המנגנון שהפך רשימה מנופחת למקור הכנסה. כעבור חמישה שבועות קרסה החזית.
התמונה הזאת משחזרת כמעט מילה במילה את המקרה האפגני. ארצות הברית הוציאה כ־88 מיליארד דולר על כוחות הביטחון האפגניים. מפקחים אמריקאים תיעדו במשך שנים ״חיילי רפאים״ ברשימות, וושינגטון הנהיגה מערכת תשלומים ביומטרית בדיוק לאותה מטרה שאליה חתר אל־עקילי. הרפורמה ברשימות השכר לא הספיקה לשנות את הצבא, משום שהבעיה לא הייתה ברשימות.
בסוריה היה מקור הכסף אחר — קווי אשראי איראניים ותמיכה רוסית, ולא תקציב מערבי — אך המבנה היה זהה. צבא אסד התקיים כרשת פטרונות, שבה החייל קיבל שכר שאי אפשר להתקיים ממנו, ואילו הקצונה התפרנסה מסחיטה ומהברחות. ב־4 בדצמבר 2024, כשהמתקפה כבר התנהלה, העלה אסד בצו את שכר אנשי הצבא ב־50%. כעבור ארבעה ימים נמלט מדמשק. הניסיון להחזיק צבא באמצעות כסף בשעה שהוא כבר אינו מחזיק מעמד הוא תסמין משותף לכל שלוש הקריסות.
מה בדיוק מנצח
תהיה זו טעות לתאר את המנצחים כמתנדבים חסרי פניות הנלחמים בשכירי חרב. החות׳ים קיבלו סיוע איראני נרחב, ובכלל זה טילים וכטב״מים. הטליבאן נשען במשך שני עשורים על עורף פקיסטני. היאת תחריר א־שאם פעלה בחסות טורקית ותקפה בשעה שרוסיה הייתה מרותקת לאוקראינה וחיזבאללה הוחלש קשות בידי ישראל. לשני הצדדים הייתה תמיכה חיצונית בכל שלוש המלחמות.
ההבדל בין הצדדים היה באופן תנועת הכסף. אצל המפסידים הוא הגיע מבחוץ וחולק מלמעלה למטה באמצעות מפקדים שנותרו נאמנים כל עוד קיבלו תשלום. כששרשרת התשלומים השתבשה או זהות המשלם השתנתה — כמו במעבר ממימון אמירתי למימון סעודי — איבד המבנה את בסיסו. אצל המנצחים השתלב הגיוס בסדר פוליטי שהם עצמם שלטו בו: מיסוי, בתי משפט, ניהול השטח, שפה דתית וסיפור של התנגדות להתערבות זרה. החות׳ים בנו סדר זה בצפון תימן במשך יותר מעשור; הטליבאן — במבני שלטון מקבילים ברחבי אפגניסטן; וא־שרע — באידליב, שם גבתה ״ממשלת ההצלה״ שלו מסים והכשירה יחידות ממושמעות במשך שנים. יש כסף במערכות האלה, ולא מעט, אך הוא כפוף לסדר, ולא הסדר לכסף.
יש כסף במערכות האלה, ולא מעט, אך הוא כפוף לסדר, ולא הסדר לכסף.
הפיננסים כחלק מהגיוס
ההבדל הזה ניכר גם ביחסם של שני הצדדים למערכת הפיננסית. ערב הסעודית פועלת דרך שוקי ההון העולמיים, מנפיקה אג״ח וסוכוק, ויכולה ללוות בהיקפים שאינם נגישים לרוב מדינות האזור. הפיננסים האסלאמיים שלה משולבים במערכת הפיננסית המערבית: כבר בסוף שנות ה־2000 מתח מוחמד תקי עות׳מאני ביקורת על רוב מבני הסוכוק, בטענה שמבחינת תוכנם הכלכלי אינם שונים מחוב נושא ריבית. הגישה הזאת לכסף מאפשרת לריאד לשלם לבעלות בריתה כמעט ללא הגבלה, אך דווקא משום כך הן נותרות תלויות בה כפטרונית.
החות׳ים פנו לכיוון ההפוך. חוק מס׳ 4 משנת 2023 אסר עסקאות בריבית בכל העסקאות האזרחיות והמסחריות בשטח שבשליטתם, וביטל את תוקפם של סעיפים בהסכמים בינלאומיים המתירים ריבית. בנקאים ותעשיינים תימנים הזהירו את הפרלמנט מפני משיכת פיקדונות, משבר נזילות וניתוק ממערכות התשלומים החיצוניות, והמשיכות אכן החלו. צנעא קיבלה את המחיר הזה. לאחר 2021 נקט הטליבאן אותו כיוון והעביר את המערכת הבנקאית לעקרונות נטולי ריבית, אף שבאותה שעה נחנק המגזר מהקפאת עתודות וממחסור במזומנים.
מנקודת מבט של רציונליות כלכלית, ההחלטה הזאת יוצרת בעיות פיננסיות. מנקודת מבטו של הסדר המגייס — לא. איסור הריבית עושה את שעושה השפה הדתית בגיוס: הוא מראה שהמערכת מוכנה לשלם מחיר ממשי בעד שלמותה הדוקטרינרית ואינה תלויה במלווה חיצוני. משטר שמוותר על נזילות למען עיקרון מאותת ללוחמיו שאינו עומד למכירה. משטר שצבאו מתקיים כל עוד מגיעים התשלומים מאותת את ההפך — וחייליו מבינים זאת לפני נותני החסות שלו.
מסקנה
שלושה מקרים בחמש שנים כבר אינם צירוף מקרים אלא דפוס. צבא הממומן מבחוץ ומורכב ממסגרות שנאמנותן משתנה משכפל יחסי פטרונות במקום כושר לחימה, ושום סכום לא יתקן זאת: 88 מיליארד דולר באפגניסטן, משאבים איראניים ורוסיים בסוריה ויותר מ־4 מיליארד דולר סעודיים בתימן הניבו אותה תוצאה. לא העוני ולא האידאליזם מנצחים, אלא סדר שבו הגיוס, השלטון והכסף קשורים זה לזה מבפנים. עבור מדינות המפרץ ושותפותיהן במערב פירוש הדבר הוא שאסטרטגיית קנייתם של צבאות בעלי ברית מיצתה את עצמה. עבור האזור פירוש הדבר הוא שלאסלאם המגייס יש דגם מוכח שפעל שלוש פעמים נגד משאבים עדיפים.
