בימינו האירועים מתרחשים במהירות כזאת, שמה שקרה בדאבוס בסוף ינואר 2026 כבר נשכח בתחילת פברואר 2026. אבל אנחנו רוצים להזכיר כיצד ארבעה נאומים בפורום הכלכלי העולמי סיפרו הכול על ההיגיון של שעתוק הכוח העולמי.

כינוס דאבוס בינואר 2026 נערך תחת הסיסמה ״A Spirit of Dialogue״ — ״רוח של דיאלוג״. בשפה הרשמית של הפורום זו נשמעת כמו הבטחה: בעולם שבו הכללים נשברים והסכסוכים מתרבים, האליטות לפחות מדברות. בשפה הלא רשמית — כמו אזהרה: השיחה מחליפה יותר ויותר את המעשה.

על במה אחת נפגשו ארבעה כיוונים שונים — פיננסים, אוטופיה טכנולוגית, שוק רדיקלי ו״מעצמות ביניים״. לארי פינק (BlackRock) דיבר על הצורך ב״השתתפות רחבה בצמיחה״ ועל סיכוני ריכוז הבינה המלאכותית; אילון מאסק — על עתיד של שפע באמצעות רובוטים, בינה מלאכותית ואנרגיה; חאבייר מיליי — על המוסר והיעילות של השוק התוקף את ה״סוציאליזם״; מארק קרני — על סופו של הסדר העולמי הקודם ועל חיפוש אחר שיתוף פעולה חדש בין ״מעצמות ביניים״. בנפרד — טיעונים מוכרים. יחד — דיוקן של תקופה שבה ה״דיאלוג״ הפך לטכנולוגיה פוליטית בפני עצמה.

דאבוס כתשתית

הפורום אינו רק במה. הוא פלטפורמה של גישה: דרגות החברות וההזמנות קובעות את מעגל המשתתפים, ומכאן גם את גבולות הדיון. לפי ההערכות, דמי החברות של תאגידים וחבילות ההשתתפות מתחילים בכ־$75 אלף בשנה ומגיעים לסביבות $758 אלף ל״שותפים אסטרטגיים״, ובדרך כלל נגבים גם דמי רישום נפרדים לכל נציג. התנאים משתנים משנה לשנה ומחבילה לחבילה, אך העיקרון הכללי נשאר קבוע: הדיאלוג כאן מעוצב מלכתחילה כשיחה ״בין אנשי שלומנו״.

פינק: ״הקפיטליזם חייב להתפתח״ — ואני המהנדס של ההתפתחות הזאת

בדאבוס מופיע לארי פינק בשני תפקידים בעת ובעונה אחת: הוא עומד בראש BlackRock, המנהלת $11,5 טריליון, שחברתו נמנית עם בעלי המניות הגדולים ברוב המכריע של חברות S&P 500, ושפלטפורמת Aladdin שלה משרתת נכסים פיננסיים בהיקף של כ־$21,6 טריליון².

הוא מנכ״ל חברת ניהול הנכסים הגדולה בעולם, ובה בעת — יושב ראש משותף זמני של WEF. המוטיב המרכזי שלו הוא ״להפוך יותר אנשים לשותפים בצמיחה ולא לצופים מן הצד״, שאם לא כן המערכת תאבד את הלגיטימיות שלה.

״הקפיטליזם הפסיק לעבוד למען הרוב״, הצהיר פינק. בשלושת העשורים שבהם בנה את המכונה הזאת, חלקו של 1% העשירים ביותר בארצות הברית בעושר הלאומי עלה מ־22,8% ל־30,8%³. פינק לא רק מכיר את המספרים האלה — הוא אדריכל המערכת שמייצרת אותם.

פינק מבקר את חלוקת הפירות, אך לא את המנגנונים להפקתם. הוא מודאג מכך שהבינה המלאכותית ״מאיימת לחזור על תרחיש הגלובליזציה״ ומאיום הבינה המלאכותית על מקומות העבודה, אבל BlackRock משקיעה באופן פעיל בחברות שמפתחות את אותה בינה מלאכותית. הוא מציע להעביר את הפורום לדטרויט — כאילו הבעיה היא בגאוגרפיה ולא בכך ששלוש חברות — BlackRock, Vanguard ו־State Street — מנהלות יחד נכסים בשווי $24 טריליון⁴ ומצביעות באמצעות חסכונות הפנסיה של מאות מיליוני אנשים. BlackRock מנהלת $2,4 טריליון בנכסי ESG ומציגה את עצמה כמתאמת ״המעבר הירוק״, ששוויו מוערך ב־$130 טריליון עד שנת 2050⁵.

לאסטרטגיה של פינק יש תשתית של כוח אדם: מנגנון ״הדלת המסתובבת״ מזרים בקביעות את אנשיו של פינק לתפקידי פיקוח — בריאן דיז נעשה מנהל המועצה הלאומית לכלכלה, ווואלי אדיימו — סגן שר האוצר⁶.

בינה מלאכותית, סביבה, אי־שוויון — כל איום הופך לשוק שבו BlackRock מופיעה כמתווכת שאין לה תחליף.

מאסק: כלוב זהב עם רובוט־משרת

האיש העשיר בעולם, אילון מאסק, שבמשך שנים מתח ביקורת על דאבוס כעל ״עניין אליטיסטי״, מגיע לפורום ומשוחח עם אותו פינק.

מאסק מציע עולם בלי פוליטיקה: רק בעיות טכנולוגיות ופתרונות טכניים. האוכלוסייה מזדקנת — רובוטים. אין די אנרגיה — לוחות סולריים. ״התודעה היא נר קטן בחשכה מוחלטת״, הוא אומר, ומתפיסת העולם הזאת נגזרת הצדקה עסקית: צריך להציל את התודעה, SpaceX היא כלי ההצלה, והמשקיעים הם שותפים למשימה. השאלה ״למי שייכים הרובוטים?״ אינה נשאלת, והשאלה ״מי מחליט לאן יופנה השפע?״ כלל אינה קיימת.

״שפע לכולם״ — הטענה המרכזית — מתגלה בבחינה מקרוב כנוסחה לשוק חדש. אם הרובוטים מייצרים הכול, מי שמחזיק ברובוטים מחזיק בכול. Tesla מייצרת את Optimus. ״לכל אחד יהיה רובוט משלו״ — אבל גם iPhone יש כביכול ״לכל אחד״, וזו אינה דמוקרטיזציה אלא תלות במערכת אקולוגית. בלי מנגנון של חלוקה מחדש, ה״שפע״ נשאר אצל יצרני הרובוטים. מאסק אינו מציע מנגנון כזה — הוא מציע להאמין שהשפע יתחלק מעצמו.

״למען איכות החיים עדיף לטעות מתוך אופטימיות מאשר להיות פסימיסט צודק״, הוא מסכם. אבל זו אופטימיות למי שיכול להרשות אותה לעצמו: הזדקנות היא ״בעיה פתירה״ — למי שישלם על הטיפול; מאדים הוא ביטוח למי שיטוס אליו. בה בעת, חברותיו של מאסק קיבלו יותר מ־$4,9 מיליארד בסובסידיות ממשלתיות⁷. לפי הסכמה של איין ראנד עצמה, שאותה הוא מצטט, מאסק אינו יצרן אלא ״בוזז״: הוא חי מהעברות ממשלתיות שהוא עצמו מגנה.

מיליי: החזית הליברטריאנית של הלווייתן הפיננסי

נשיא ארגנטינה חאבייר מיליי זכה למחיאות כפיים מהמשתתפים והציג מניפסט: המדינה כלווייתן, הבירוקרטיה כטפיל, המסים כשוד, היזם כגיבור. האבחנה מהדהדת את ניסיונם הממשי של מיליוני בני אדם. אבל מחיאות הכפיים באולם המלא באנשי הכספים הגדולים בעולם חושפות את העניין: מיליי תוקף את הלווייתן המדינתי, אך שותק על הלווייתן הפיננסי. אויבו הוא הפקיד, לא BlackRock. הביקורת הליברטריאנית מופנית למוסדות שנבחרו באופן דמוקרטי, ומשאירה את ריכוז הכוח הפרטי מחוץ לשדה הראייה.

חלק ניכר מהנאום מוקדש ל״נגיף התודעתי״ של אידאולוגיית ה־woke. אבל סדר היום הזה — ESG, גיוון, רטוריקה מכילה — אינו מאיים על ההון הפיננסי, אלא משרת אותו. פוליטיקת זהויות — משמאל או מימין — מעבירה את המוקד מסתירות מעמדיות למלחמות תרבות. בזמן שנלחמים על כינויי גוף ועל פסלים, שאלת ריכוז העושר נעלמת מן הדיון.

מיליי פונה ל״ערכים יהודיים־נוצריים״, אבל כל שלוש המסורות האברהמיות הגבילו הלוואה בריבית — האיסור ההלכתי על ריבית, גירוש החלפנים מן המקדש בבשורה, והאיסור הקוראני על ריבא. מתן תוקף חוקי לריבית התרחש בניגוד למסורות האלה. ״החזרה לשורשים״ מאמצת את חירות הפרט, אך משליכה דווקא את מה שמגביל את ההון הפיננסי.

ההיסטוריה של אמריקה הלטינית כבר בחנה את ארגנטינה כ״מעבדת רפורמות״: צ׳ילה בימי פינושה, ארגנטינה בימי מנם — התייצבות זמנית שאחריה באו משברים⁸.

דאבוס אינו מוחא כפיים למי שמאיים על דאבוס. התגובה הנלהבת באולם היא המדד הטוב ביותר לשאלה את האינטרסים של מי משרתת הרטוריקה הליברטריאנית.

קרני: ריבונות בלי רוח

ראש ממשלת קנדה מארק קרני מצביע על חרדה אחרת: ה״סדר מבוסס הכללים״ הקודם כבר אינו פועל, והעולם נכנס לעידן של גושים מתחרים. קרני קובע שהאינטגרציה הכלכלית הפכה לנשק של כפייה.

תשובתו היא חיזוק העצמאות והתיאום של ״מעצמות הביניים״ סביב סחר, ביטחון ותקנים טכנולוגיים.

״איננו נשענים עוד רק על כוחם של ערכינו, אלא גם על ערכו של כוחנו״, הצהיר ראש ממשלת קנדה. הכפלת הוצאות הביטחון ופיתוח התעשיות הביטחוניות הם צעדים שאינם אופייניים לרטוריקה הקנדית המסורתית.

לקנדה יש משאבים ונחישות צבאית גוברת. אין תשובה לשאלה: ״מי הם הקנדים, ומדוע הארץ הזאת היא שלהם?״ במקום סיפור היסטורי או תרבותי — ״חברה פלורליסטית״ וערכים מופשטים. מדינה בלי רוח היא ״מלון עם שירות טוב״, שתושביו יתפזרו עם סימני הסכנה הראשונים.

קנדה, עם שיעור פריון של 1,33, תלויה בהגירה; אוכלוסייה שאינה קשורה לשטח בקשרים מקודשים רואה בו מקום מגורים יותר מאשר מולדת. בעולם שבו הסדר הווסטפלי מתפרק, שורדים לא בעלי המשאבים הרבים ביותר, אלא מי שיודעים על מה הם נלחמים. ואלה בבירור אינם BlackRock, Vanguard ו־State Street.

ארבעת פרשי השינוי.

דאבוס 2026 ציין רגע שבו הלגיטימיות של הקפיטליזם העולמי התערערה עד כדי כך שגם אדריכליו מודים בבעיות.

ארבעה נאומים — ארבע גרסאות של אותו מהלך: הכרה בבעיות בלי לשאול על הסיבות המבניות שלהן. פינק מבקר את החלוקה, אך לא את מנגנוני ההפקה. מאסק מוציא את אי־השוויון מן הפוליטיקה והופך אותו למשימה הנדסית. מיליי תוקף את המדינה, אך לא את האוליגופוליה הפיננסית. קרני קורא לעוצמה, אך אינו יכול להסביר למען איזו חברה.

בה בעת, התנאים שיאפשרו למישהו לערער על ההיגיון הזה נהרסים בשיטתיות. איגודים מקצועיים — מ־35% מכוח העבודה בשנות ה־1950 ל־10% כיום¹⁰. כלכלת החלטורה מפוררת את החברה ליחידים: אין מקום משותף, אין זמן משותף, אין יריב גלוי — איך מחרימים את BlackRock כשחסכונות הפנסיה שלכם נמצאים בה? בעיות מערכתיות הופכות לעניינים פרטיים: האקלים הופך להפרדת אשפה, הניצול — לניהול זמן.

הרטוריקה הליברטריאנית של מיליי מחזקת את המגמה הזאת; הפתרונאות הטכנולוגית של מאסק (האמונה שכל בעיה חברתית ניתנת לפתרון באמצעות טכנולוגיה) הופכת פוליטיקה להנדסה; ה״דיאלוג״ של פינק מחליף עשייה בשיחה. סיסמת הפורום — ״רוח של דיאלוג״ — היא שם מדויק לאסטרטגיה הזאת.

ארבעת פרשי השינוי מסמלים את התקרבותו של קרע עמוק בין האליטות לאוכלוסיית העולם. והעולם כנראה ממתין לכוח שיעצור את המרוץ המטורף הזה לעושר ולשלטון מוחלט בידי מעטים.

הערות

¹ עלות ההשתתפות ב־WEF: שותפות אסטרטגית — עד CHF 600 000–700 000 לשנה; תגי כניסה — עד $35 000 לנציג. Wikipedia: World Economic Forum; Fortune, Jan 2026: How much does it cost to go to Davos. הנתונים על 850 מנכ״לים ו־65 ראשי מדינות — הודעה לעיתונות של WEF לשנת 2026.

² הנכסים המנוהלים ב־BlackRock: $11,6 טריליון בסוף 2024 (דוח שנתי), $12,53 טריליון ב־30.06.2025, $14,04 טריליון בסוף 2025. BlackRock Q4 2024 Earnings Release; Morningstar, Jan 2026. Aladdin: $21,6 טריליון — דוח BlackRock Investment Stewardship Q1 2025: blackrock.com.

³ חלקו של 1% בעושר הלאומי של ארצות הברית: 22,8% (1989) ← 30,8% (2024). Federal Reserve, Distributional Financial Accounts: FRED Series WFRBST01134; המחשה: Visual Capitalist, Feb 2025.

⁴ הנכסים המנוהלים במשותף ב־BlackRock, Vanguard ו־State Street: מעל $25 טריליון ברבעון Q2 של 2025 (BlackRock כ־$12,5 טריליון, Vanguard כ־$9+ טריליון, SSGA כ־$4,3 טריליון). מקורות: BlackRock Wikipedia; Sparkco analysis; WTW Thinking Ahead Institute: 401kspecialist.com, Dec 2025.

⁵ עלות ״המעבר הירוק״: הערכות של $100 עד $300 טריליון עד 2050. WEF/Barclays, Sep 2023; IEA, Net Zero by 2050 (2021, עודכן ב־2023): iea.org.

⁶ בריאן דיז (ראש BlackRock Sustainable Investing ← מנהל NEC) ווואלי אדיימו (יועץ למנכ״ל BlackRock ← סגן שר האוצר). Bloomberg, Dec 2020; Revolving Door Project, Jun 2021; The New Republic, Nov 2020.

⁷ סובסידיות ממשלתיות לחברותיו של מאסק: $4,9 מיליארד (הערכה לשנת 2015; עד 2025 עלה הסכום הכולל לכ־$38 מיליארד כולל חוזים). Los Angeles Times, May 2015: באמצעות Good Jobs First; Washington Post, Feb 2025: washingtonpost.com.

⁸ רפורמות נאו־ליברליות באמריקה הלטינית: ארגנטינה בימי מנם (שנות ה־1990) ← חדלות פירעון ב־2001. ראו Blustein, P. And the Money Kept Rolling In (and Out) (PublicAffairs, 2005); Stiglitz, J. Globalization and Its Discontents (Norton, 2002).

⁹ שיעור הפריון: ישראל — כ־2,85–3,0 (CBS Israel; Wikipedia: Demographics of Israel; Taub Center, 2024). קנדה — 1,33 (2022), 1,25 (2024 — שפל היסטורי). Statistics Canada: statcan.gc.ca, Sep 2025; CBC, Jan 2024.

¹⁰ חברות באיגודים מקצועיים בארצות הברית: שיא של כ־35% ב־1954 ← 9,9% ב־2024. Bureau of Labor Statistics: Union Members Summary 2024; BLS Monthly Labor Review; U.S. Treasury: Labor Unions and the U.S. Economy.