״הצי שלהם נעלם, חיל האוויר שלהם הושמד, המפעלים הצבאיים שלהם הם כעת חורבות, המטבע שלהם חסר ערך, והמדינה שלהם תלויה על בלימה״, כתב דונלד טראמפ ב-Truth Social בערב יום רביעי, 19 באוגוסט. באותו פוסט, מאתיים מילים בהמשך: ״אנחנו צריכים שכל בעלות בריתנו יעמדו לצד ארצות הברית של אמריקה כדי לבודד ולהביס את האיום האיראני״. מדוע צריך להעמיד קואליציה מול מדינה התלויה על בלימה — הטקסט אינו מסביר.

החלק המעשי של הפוסט אינו מופנה לטהראן. ״כל מדינה שתאפשר למוסדות הפיננסיים, לחברות, לנמלי התעופה או לרשויות השלטון שלה לספק לאיראן חבל הצלה כלשהו, תעמוד בעצמה בפני השלכות כלכליות עצומות. הברחת נפט, קווי החלף, העברות כספים, משרדי חלפנות, מרשמי ספנות וחברות קש — כל אלה חייבים להיפסק עכשיו. אתם יודעים מי אתם״.

עם זאת, לא צוין אף כלי חדש. שר האוצר סקוט בסנט תיאר שבוע קודם לכן את הצעדים המתוכננים כשילוב של בידוד כלכלי עם המשך המצור על נמלי איראן. מסע הלחץ מתנהל מאז אפריל תחת השם Operation Economic Fury. ״יום הפלישה הכלכלי״ מעניק לו שם חדש ומשנה את הנמען.

עד מועד ההכרזה החנק כבר התרחש. נגיד הבנק המרכזי של איראן עבד א־נאסר המתי אמר בריאיון לסוכנות Mehr שיצוא הנפט כמעט פסק: ״אותו דבר קרה גם לנו, וזו המציאות: איננו מייצאים נפט״. הוא גם מסר שארצות הברית לא שחררה אף אחד מן הנכסים האיראניים המוקפאים, אף שהדבר נקבע במזכר שעליו חתמו הצדדים ביוני.

באותה שיחה אמר המתי גם את ההפך. המכשולים הבנקאיים בין איראן לעיראק הוסרו, הצד העיראקי הסכים להעמיד לקבלנים איראניים ערבויות כנגד נכסים איראניים בבנקים בעיראק, וטהראן מצפה לקבל גישה אליהם בתוך שבועות אחדים. מדובר בכ-10-11 מיליארד דולר של תשלומים שהצטברו עבור גז וחשמל.

האמירויות הפסיקו את המסחר עם איראן ביום שלישי, יממה לפני הפוסט, ולא לבקשת ארצות הברית. העילה הייתה שני טילים בליסטיים שנפלו במפרץ הפרסי. משרד ההגנה של איחוד האמירויות הודיע שהם כוונו נגד השיט הימי; דובר משרד החוץ האיראני אסמאעיל בקאאי הכחיש את השיגור. משרד החוץ של האמירויות הודיע שכל המסחר, חילופי הסחורות והעסקאות הפיננסיות עם איראן נעצרו עד להודעה חדשה.

מחירה של ההחלטה ידוע. לפי נתוני ארגון הסחר העולמי ל-2024, האמירויות סיפקו יותר מ-30 אחוז מהיבוא האיראני, כ-21 מיליארד דולר, וקלטו כמעט 13 אחוז מהיצוא האיראני, כ-7 מיליארד. דובאי פעלה כשער, ולא כספקית: דרכה קיבלה איראן סחורות ממדינות שלישיות, תשתית תשלומים ויצוא חוזר. בסגירת השער סוגרת אבו דאבי גם חלק מתפקידה שלה כמרכז פיננסי אזורי.

שר החוץ האיראני עבאס עראקצ׳י השיב ביום חמישי. ״מה שמכונה ׳יום הפלישה הכלכלי׳ הוא הסחת דעת מן המשבר של אמריקה עצמה: חוב חסר תקדים ועלויות ריבית גדלות. הכפלת ההימור על מדיניות שנכשלה תביא רק תבוסה נוספת — ואת איבתם של האיראנים. הטרור הכלכלי האמריקאי מאיים על הכלכלה העולמית ועל הריבונות ברחבי העולם״, כתב, וצירף כתבה של ניו יורק טיימס על חציית החוב הלאומי האמריקאי את רף 40 טריליון הדולר.

ההכרזה אינה משנה את מצבה של איראן: היצוא התאפס לפני הפוסט, השער האמירתי נסגר לפני הפוסט, והערוץ העיראקי נפתח ללא תלות בפוסט. מה שמשתנה הוא מצבן של שותפות ארצות הברית במפרץ. וושינגטון הפכה את התיק האיראני למבחן ציות של בעלות הברית, והן משלמות על הציות. דובאי בוחרת בין תפקידה כמרכז פיננסי לבין המוניטין של מי שמבצעת הוראות.