קשרים עולמיים
מחקר וארכיון
חומר היסטורי. התאריכים, ההצעות וההזמנות מתייחסים למועד הפרסום המקורי.
הפורמט החיפאי, במקום הקדמה
כשהתחלנו ב-2017 את פרויקט הפורמט החיפאי, ידענו שהקצנת סדר היום הפוליטי ודה־הומניזציה של יריבים פוליטיים, שאותן ראינו באוקראינה, הן טכנולוגיה שלא היינו רוצים לראות בישראל.
אך לצערנו חששותינו התאמתו, ובישראל של 2024 אנו עדים למצב של עימות בחברה הישראלית, הנובע משסעים חברתיים ופוליטיים מרובים. אנו רואים את כל הסימנים להקצנה ולדה־הומניזציה של יריבים פוליטיים, אשר בחברה האוקראינית הובילו לעימות אזרחי ולסכסוך מזוין בין אוקראינה לפדרציה הרוסית.
בזכות המחקרים הרבים שערכה דור מוריה ב-2023, צברנו די חומר סוציולוגי כדי לגשת להסבר התופעה הזאת של הקצנה ודה־הומניזציה. למשל, סקרים סוציולוגיים אלה: ״תמונת העתיד: ישראל אחרי המלחמה״, ציפיות הישראלים מהבחירות לנשיאות ארצות הברית, תמונת העתיד של ישראל: ״העקבות הרוסיים״, ישראל וחמאס: מלחמה ושלום, ״עמדת הישראלים בשאלת הניטרליות של ישראל״, טכנולוגיות המיידאן למען הרפורמה המשפטית, עמדת הישראלים כלפי המלחמה באוקראינה.
לדעתנו, מושג הבועה האונטולוגית מסביר היטב את המצב הזה.
הבועה האונטולוגית כתחושה מוקדמת
בועות אונטולוגיות הן תמונות עולם סגורות הנוצרות בקרב קבוצות חברתיות. בבסיס היווצרותן מצויים מאפיינים של החשיבה האנושית, למשל הנטייה לפשט מציאות מורכבת לניגודים פשוטים: ״אנחנו–הם״, ״טוב–רע״. גם משבר חברתי, עומס מידע, ריק ערכי ורשתות חברתיות תורמים לכך. בועות אונטולוגיות מתאפיינות ברמת סינון גבוהה של מידע, בחדירות נמוכה לחדש ובדחייה פעילה של כל מה ששונה.
בועות אונטולוגיות נוצרות בדרך כלל בזוגות, בתהליך של עימות בין שתי תמונות עולם. כל אחת מ״תמונות״ אלה היא מכלול של נרטיבים אשר לפני היווצרותן של ״בועות אונטולוגיות״ היו נושא לדיון ציבורי. ככל שהבועה האונטולוגית מתגבשת, מכלולי הנרטיבים הללו נעשים מנוגדים זה לזה באופן מוחלט. מעניין שבאופן פרדוקסלי הם זקוקים זה לזה, ושואבים אנרגיה ומשמעות מדמות האויב. כדי שתיווצר בועה אונטולוגית, חשוב שתתרחש דה־הומניזציה של היריבים. יש ליצור תמונת עולם בשחור ולבן, שבה הטוב נאבק ברע והאור בחושך. רק כך אפשר ללכד את התומכים סביב הנרטיב שלהם ולהצדיק אי־התפשרות כלפי הצד האחר.
שניים כאחד
אנו סבורים שהבועות הללו נוטות לשני קטבים, שאפשר לכנותם באופן סכמטי פוסט־מודרניסטי ומסורתני. או, במונחי הסכיזואנליזה, לתפיסת מציאות ״סכיזואידית ופרנואידית״.
הקוטב הסכיזואידי קשור להתחמקות מכל זהות יציבה ולהרס מסורות, ותואם דחף המפוצץ כל מבנה בשם שחרור התשוקה.
הקוטב הפרנואידי, לעומתו, קשור להקשחת גבולות, לחיפוש אויב וליצירת שיטה. הוא מבקש להסדיר את זרמי התשוקה תחת סימנו של חוק טרנסצנדנטי או של זהות מסורתית.
שסעים דומים בתפיסת העולם קיימים במדינות שונות. למשל:
- העימות בין ״גלובליסטים״ ל״לאומנים״ סביב הברקזיט, שעיצב את הנוף הפוליטי בבריטניה.
- הפיצול של החברה האמריקאית ל״שתי אמריקות״ — ליברלית ושמרנית — שהחריף במיוחד במהלך הבחירות לנשיאות ב-2016 וב-2020.
- ״האפודים הצהובים״ בצרפת כמרד של הפריפריה נגד ה״בועה״ של האליטות העירוניות הקוסמופוליטיות.
- העימות בין נרטיבים ״גלובליים״ לנרטיבים ״שורשיים״ ברוסיה, המגדיר את הקשת האידאולוגית מתומכי המערב ועד האירואסיאנים.
- העימות בין השיח החילוני־מודרניסטי לשיח האסלאמיסטי במזרח התיכון, שהיה לאחד הגורמים המרכזיים של ״האביב הערבי״.
- הקיטוב בחברה האוקראינית בין אוריינטציה פרו־אירופית לפרו־רוסית, שהפך לפיצול של המדינה.
עם זאת, לא כל השסעים האלה נעשים לבועות אונטולוגיות. גורם מפתח בהיווצרותן של בועות אונטולוגיות הוא התמזגותם של ניגודים ונרטיבים נפרדים למכלולים אידאולוגיים לכידים, התובעים לתאר את המציאות בשלמותה. דה־הומניזציה של היריבים והקצנת השיח הפוליטי לכדי מלחמת דת. בועות אונטולוגיות מתגבשות סביב נרטיבים ורעיונות אידאולוגיים המספקים תשובות פשוטות לשאלות מורכבות ועושים דמוניזציה ליריבים. הן מעניקות לנושאיהן תחושת השתייכות למאבק צודק וביטחון בעולם של כאוס. התשתית של הבועות האונטולוגיות היא כלי התקשורת והרשתות החברתיות, המסננים מידע לפי תמונת עולם נתונה.
עסקים מן הכאוס
בתנאים של עודף מידע ומחסור בקשב, הדרך היעילה ביותר של כל רעיון ונרטיב ״לפרוץ״ אל הקהל היא דרמטיזציה מרבית, חידוד רגשי והפיכתם למם או למותג שקל לזהות.
תרבות ההייפ, בגישתה למכירה אגרסיבית של משמעויות, מתאימה להפליא לליבוי ״מלחמות״ סמליות בין בעלי תמונות עולם מנוגדות.
הקיטוב מניב לכלי התקשורת רווחים עצומים, ומאפשר להפיק הכנסות משנאת הקהל ל״אויבים״ כביכול. הדבר דוחק את הדיאלוג הרציונלי מן המרחב הציבורי. ההיפרדויות האונטולוגיות משתלבות במודלים העסקיים של תקשורת ההמונים והרשתות החברתיות, המבוססים על מיקוד תוכן ופרסום ועל יצירת ״בועות סינון״ של מידע סביב המשתמשים.
אובדן שפה משותפת ומרחב תקשורת בין בעלי תמונות עולם חלופיות עלול להביא לפיצול החברה, לשיתוק מוסדות היסוד ולהתפרצויות אלימות על רקע זהות. במקרה הקיצוני, תהליך הקיטוב האונטולוגי עלול להוביל להתפרקות מדינות ולמלחמות אזרחים.״
הבועות האונטולוגיות של ישראל
הבועה האונטולוגית השמרנית (הפרנואידית):
1. ביטחון לאומי ושלמות טריטוריאלית: נרטיבים שמרניים מתמקדים לעיתים קרובות בעדיפות הביטחון הלאומי ובשמירה על שלמותה הטריטוריאלית של ישראל, לרבות סוגיות ההתנחלויות והשליטה בשטחים מסוימים.
2. ערכים מסורתיים: תשומת לב רבה מוקדשת לתמיכה בערכים יהודיים ומשפחתיים מסורתיים, וכן בזהות הדתית.
3. שמרנות כלכלית: דגש על כלכלת שוק, יזמות ותפקיד מוגבל של המדינה בכלכלה.
4. מדיניות חוץ: נטייה לתמיכה מסויגת או מותנית בבריתות בינלאומיות, תוך הדגשת חשיבות הריבונות והביטחון של ישראל.
הבועה האונטולוגית הליברלית (הסכיזואידית):
1. תהליך השלום: דגש חזק על הצורך בחידוש תהליך השלום עם הפלסטינים ועל תמיכה בפתרון שתי המדינות.
2. זכויות אזרח ודמוקרטיה: התמקדות בהגנה על זכויות אזרח, לרבות זכויות מיעוטים, ועל המוסדות הדמוקרטיים.
3. צדק חברתי: תמיכה בצדק חברתי, בשוויון כלכלי ובהרחבת ההגנה הסוציאלית לאזרחים.
4. מדיניות חוץ: עמדה פתוחה יותר כלפי שיתוף פעולה בינלאומי ותמיכה במאמצים בינלאומיים לפתרון בעיות עולמיות, כגון שינוי האקלים.
במקום סיכום
לצערנו, הבועות האונטולוגיות שכבר התגבשו משתמשות בכל פאתוס ורגש לצמיחתן. כוחות פוליטיים, קבוצות אינטרסים, תקשורת המונים וקהילות אינטרנט פועלים לשעתוק המשמעויות בתוך הבועות האונטולוגיות, לסינון מידע ולדיכוי דעות שונות. נוצרת תופעה של ״תיבות תהודה״ ו״פקעות מידע״, שבהן מסתובבות רק נקודות מבט המחזקות זו את זו ויוצרות אשליה שהן מובנות מאליהן ואינן ניתנות להפרכה.
אנו רואים ב״בועות אונטולוגיות״ כלים שנוצרו באופן מלאכותי לכאוס מנוהל, המכוונים להרס חברות ומדינות.
לדעתנו, הדרכים הרגילות של לוחמת מידע או של מאבק בפייק ניוז אינן פועלות כאשר הבועות האונטולוגיות כבר התגבשו, משום שהן מחזקות את שתי הבועות בעת ובעונה אחת. אפשר לומר שאדם בתוך בועה אונטולוגית מאבד את מעמדו כסובייקט עצמאי במרחב המידע ומשעתק רק את הנרטיבים של הבועה שלו.