בועה אונטולוגית: ״הנגיף האוקראיני״ לישראל

חומר היסטורי. התאריכים, ההצעות וההזמנות מתייחסים למועד הפרסום המקורי.

ב־⁦30⁩ באוקטובר ⁦2024⁩ התקיים בתל אביב, במסגרת פרויקט ״הפורמט החיפאי״, דיון מומחים בשסעים החברתיים בחברה הישראלית. במפגש השתתפו חוקרי מדע המדינה, מובילי דעת קהל, סוציולוגים, עיתונאים ומומחים לטכנולוגיות חברתיות.

בעיית הבועה האונטולוגית

בישראל של ימינו, כמו במדינות רבות, הרעיונות המורכבים שעליהם נוסדה המדינה מצטמצמים לעימותים. מומחי ארגון ״דור מוריה״ כינו את התהליך הזה ״בועה אונטולוגית״. מה משמעות הדבר?

בהקמת ישראל נשזרו יחד ציונות חילונית ומסורת דתית. כיום אנו שומעים לעיתים קרובות רק את הקצוות: ״ישראל חייבת להיות חילונית לחלוטין״ או ״ישראל חייבת להפוך לתאוקרטיה״. הדקויות נעלמות.

גם שאלת ההכרה הבין־לאומית עוברת פישוט דומה. המציאות המורכבת, הכוללת שאיפות ציוניות, החלטות האו״ם ויחסי גומלין גאופוליטיים, מצטמצמת לסיסמאות פשטניות: ״רק רצון העם״ או ״רק המשפט הבין־לאומי״. בעיני אחדים האו״ם הופך לארגון חסר לגיטימיות, ובעיני אחרים — למקור הלגיטימיות של ישראל. האמת נעלמת בקצוות.

סכנת הפילוג החברתי

איגור קמיניק, מנכ״ל העמותה ״דור מוריה״, מציין: ״כאשר השקנו ב־⁦2017⁩ את פרויקט ׳הפורמט החיפאי׳, המטרה העיקרית הייתה למנוע בישראל תרחיש של כאוס מנוהל, בדומה לתרחיש האוקראיני. לצערנו, מחקרינו מראים שטכנולוגיות ליצירה ולהחרפה של שסעים חברתיים מופעלות באופן פעיל בישראל. משימתנו היא לעצור את התפשטותו של ה׳נגיף׳ הזה, ההורס חברה ומדינה״.

לדבריו, באוקראינה התעלמו מן הגאוגרפיה, ההיסטוריה והדמוגרפיה, והדבר הוביל להרס החברה והמדינה. ניסיון זה הוא לקח חשוב לישראל.

השערה מדעית במילים פשוטות

ד״ר לסוציולוגיה לולה קולפינה, העומדת בראש תחום המחקר ב״דור מוריה״, מסבירה שמודל ״הבועה האונטולוגית״ מסייע להבין מדוע החברה מתפלגת, כיצד נוצרת שפת שנאה ומה עלולות להיות השלכותיו של פילוג כזה.

מנגנון היווצרות הבועה

התהליך מתחיל כאשר אנשים מסתגרים ב״פקעות״ של מידע, שבהן הם שומעים רק דעות התואמות את השקפותיהם. מן השברים האלה נוצרת תמונת עולם מפושטת, ומי שמחזיקים בה מתחילים לראות במתנגדיהם אויבים ולא אזרחים עמיתים. העולם נחלק ל״אנחנו״ ו״הם״, וכל גוני הביניים נעלמים.

ההיבט המסוכן ביותר הוא תלות רגשית. אנשים מתחילים להפיק הנאה לא מחיפוש האמת, אלא מאישור צדקתם שלהם וטעותם של אחרים. הדבר דומה להתמכרות לסמים: ככל שמתקבלים יותר אישורים, כך מתחזקת התלות.

״הבנת המנגנון הזה היא הצעד הראשון להתגברות עליו״, מוסיף איגור קמיניק, ומדגיש שטכנולוגיות קיימות של השפעה באמצעות מידע לעיתים קרובות רק מחריפות את הבעיה.

שישה ממדים של החברה הישראלית

החוקרים פיתחו שיטה להערכת עומק השסעים החברתיים בישראל. במקום גישה פשוטה של ״כן/לא״, התבקשו המשיבים לדרג את עמדתם בסולם בן עשר דרגות: בקצותיו עמדות מנוגדות, ובקרבת המרכז עמדות מתונות. ההערכה נעשתה בשישה ממדים מרכזיים.

הממצאים העיקריים של המחקר

המחקר הראה ששאלת היותו של העם היהודי עם נבחר הפכה לבסיס להגדרה העצמית של ישראלים רבים:

— ⁦42.4%⁩ תומכים בתפיסת העם הנבחר בצורתה הרדיקלית.

— ⁦60%⁩ תומכים בתפיסה זו במידה זו או אחרת.

— ⁦58.9%⁩ — טעינות רגשית ביחס לנושא זה.

הטעינות הרגשית של הנושא

אוריינטציה גאופוליטית: הדרום הגלובלי / המערב הקולקטיבי	33.5%
אופי המדינה: מדינת הלכה / מדינה חילונית	34.0%
מדינה אחת — שני עמים / שתי מדינות — שני עמים	40.0%
ציונות דתית / ציונות חילונית	41.7%
שליחותה הייחודית של ישראל בעולם	45.8%
היהודים — העם הנבחר	58.9%

תרשים המקור (רוסית)

שני עולמות במדינה אחת

במחקר יושמה גישה משולבת לניתוח הנתונים. השימוש בניתוח גורמים, בניתוח מתאמים וברגרסיה אפשר בחינה מעמיקה יותר של הקשרים בין ⁦12⁩ משתנים, המהווים את הקטבים של שש הדיכוטומיות שתוארו לעיל.

נבדקה גם השפעתם של גורמים חברתיים־דמוגרפיים — מידת דתיות או חילוניות, לאום, מקום מגורים ומגדר — על בחירת המשיבים באפשרות תשובה זו או אחרת.

ניתוח הגורמים חשף, וניתוח המתאמים חידד, את קיומם של שני ״מכלולים״ מנוגדים של נרטיבים.

הגורם הראשון איגד את העמדות הבאות:

מדינת הלכה, ציונות דתית, היהודים כעם נבחר וקיומה של שליחות ייחודית. ישראלים המחזיקים בתמונת עולם זו רואים בדרך כלל בארצם מדינה בעלת ייעוד מסוים בעולם ומאמינים בשליחותו הייחודית של העם היהודי. שורשיה של תפיסה זו מצויים, ללא ספק, בפרדיגמה הדתית, שלא תמיד מודעים לה גם המשיבים החילונים, והיא קובעת במידה רבה את השקפותיהם ואת החלטותיהם החברתיות־פוליטיות.

הגורם השני איגד את העמדות הבאות:

מדינה חילונית, ציונות חילונית, תפיסת ״⁦2⁩ מדינות ⁦2⁩ עמים״ ואוריינטציה כלפי המערב הקולקטיבי.

משמעות הדבר היא שקבוצה גדולה שנייה של ישראלים רואה בישראל מדינה דמוקרטית מודרנית, שבה הדת מופרדת מן הפוליטיקה. הם תומכים ברעיון ״שתי מדינות לשני עמים״ ורואים בזהות היהודית זהות היסטורית ולא דתית. השקפותיהם קשורות לעיתים קרובות לאוריינטציה פרו־מערבית ולתמיכה בציונות חילונית.

לפנינו שני עולמות שלמים בעלי היגיון פנימי, המתקיימים זה לצד זה במדינה אחת. זהו אישוש להשערת ״הבועה האונטולוגית״. השאלה היא עד כמה עלול השסע להעמיק ומה יהיו השלכותיו.

תגובות המומחים

— אהרן כהן, מנכ״ל Support Israel: ״לממצאי המחקר יש פוטנציאל חיובי. נכון, אתם מראים פילוג, אך גם מציעים דרכים לאיחוד״.

— מיכאל פינקל, רב וחוקר מדע המדינה, יו״ר קרן ״שלום שוורצברד״: ״מודעות לסיכונים היא הצעד הראשון למניעתם. ישראל שואפת ללמוד מטעויותיהם של אחרים כדי שלא לחזור עליהן״.

מיקומה הגאופוליטי של ישראל

״דור מוריה״ בוחנת גם כיצד ישראלים תופסים את מיקומה הגאופוליטי של ישראל. הסקרים הראו:

— ⁦54.7%⁩ מכירים בקיומו של עימות בין המערב לדרום הגלובלי;

— ⁦40%⁩ מאמינים בפוטנציאל של ישראל לשמש חוליה מקשרת בין האזורים האלה;

— ⁦70%⁩ רואים קשר בין העימות בין רוסיה לאוקראינה לבין העימות העולמי בין המערב לדרום.

אהרן כהן ציין: ״הפוטנציאל של ישראל לשמש גשר בין תרבויות ברור. עם זאת, הקפיטליזם המונופוליסטי השולט הן בתקשורת האמריקאית והן בתקשורת הישראלית צפוי להתנגד לתפקיד המקשר הזה.

הרעיון לאחד את מדינות הברית האברהמית כדי ליצור עתיד כלכלי של שלום נראה מבטיח. עם זאת, היוזמה מחייבת תכנון אסטרטגי קפדני, תוך התחשבות בהתנגדות מצד המונופולים העולמיים ובשיטת ״הפרד ומשול״ שהם נוקטים.

מקורות והקשר

הפרסום המקורי