מי ישלוט בעזה? התרחישים שנדונו בסקר המומחים

חומר היסטורי. התאריכים, ההצעות וההזמנות מתייחסים למועד הפרסום המקורי.

שאלת המחקר

״לדעתכם, אילו אירועים עשויים להביא למצב של ׳פלסטין בלי חמאס׳? אנא הציעו תרחישים אפשריים לעתיד כזה, וחשבו כיצד הוא עשוי להתממש״.

בתשובות על הדרכים האפשריות להגיע למצב של ׳עזה בלי חמאס׳, האפשרות של תרחיש לא־אלים הייתה הפחות פופולרית. שאר התשובות מנמקות דחייה עקרונית של אפשרות כזאת בעתיד הנראה לעין, ומציעות גם תרחישים משולבים.

גישות לא־אלימות

שני תרחישים המציעים דרכים לא־אלימות לצמצום השפעת חמאס ברצועת עזה הם אלה:

משא ומתן לשלום

״אם יתקיים בין ישראל לרשות הפלסטינית משא ומתן מוצלח לשלום, שיוביל להסכם שלום כולל, חמאס עשוי לאבד תמיכה עממית, ותפקידו בפוליטיקה הפלסטינית עשוי להצטמצם. משא ומתן מוצלח יתאפשר רק אם יימצאו בישראל שותפים אמיתיים המעוניינים לנהל משא ומתן בתום לב עם הרשות הפלסטינית, ולהסכים לכל הוויתורים הנדרשים לחתימת ההסכם״.

בחירות הוגנות

״אם יתקיימו בשטחים הפלסטיניים, ובכללם עזה, בחירות הוגנות וחופשיות, והעם הפלסטיני יבחר נציגים שאינם תומכים בחמאס, הדבר עשוי להביא לצמצום שלטונו של חמאס״. הדבר עשוי לקרות בתנאים של צמיחה כלכלית יציבה ופיתוח בשטח הפלסטיני, אשר ״עשויים להביא לשיפור תנאי החיים ולצמצם את התמיכה בקבוצות כמו חמאס. על הממשל הפלסטיני להקצות כספים לפיתוח כלכלי ולהקמת תשתיות לשירות הציבור, לפתיחת שוק העבודה ולהעסקה לטובת העם הפלסטיני. השקעה באנשים תפחית את הפופולריות של חמאס״. ״בתמיכת מדינות ערב — מצרים, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות — פת״ח יארגן בהדרגה את שיקומה החברתי־כלכלי של עזה; בחסות השבת הסדר יכניס לשם את מנגנוני הביטחון והממשל שלו, ויעלה לשלטון באופן טבעי״. ״מאמצים דיפלומטיים בין־לאומיים, למשל מצד האו״ם או מעצמות עולמיות גדולות, עשויים להביא לאימוץ החלטה שתדחק את חמאס לשוליים ותפרק אותו מנשקו, ותפתח את הדרך לפלסטין חופשית מחמאס. מאמצים דיפלומטיים בין־לאומיים שילחצו על ישראל להפסיק את התוקפנות נגד הפלסטינים ואת המצור על עזה, ויקדמו סיוע הומניטרי לעזה, יחלישו בסופו של דבר את השפעתו החזקה של חמאס בעזה ויביאו לחילופי שלטון״.

בכל התרחישים השלווים לא מפורטים המניעים שבגללם הרשות הפלסטינית תשקיע את כוחותיה ומשאביה בפיתוח רצועת עזה הנשלטת בידי יריבתה, ארגון חמאס. גם לא ברורים מניעיו של חמאס להתיר מרצונו לרשות הפלסטינית להשפיע על הפוליטיקה הפנימית ברצועה, ובכלל, ובכלל לוותר על שלטונו.

מגבלות והתנגדויות

שאר התשובות מנמקות כך או אחרת, באופן משכנע, מדוע כל חלופה של תרחיש לא־אלים אינה מציאותית, בראש ובראשונה בשל היעדר ממושך של גורמים בקרב הפלסטינים בעזה המסוגלים לקיים דיאלוג, ובייחוד בתוך ארגון חמאס. ״בתולדות ישראל לא מוכרת לי ממשלה שעשתה מאמצים עקביים לשיתוף פעולה עם כלל האוכלוסייה הערבית, לרבות עזה ושטחים אחרים. כך גם בערים הגדולות בישראל, באיסוף הדרגתי של תומכים גלויים בדו־קיום בשלום״. ״האוכלוסייה הגברית בעזה שלא עבדה בשביל חמאס חוסלה פיזית. חברה אינה יכולה להיות מורכבת מנשים בלבד. חיסול ממשי של ההנהגה הצבאית של חמאס, בלי לפנות את יתר האוכלוסייה, לא ישנה דבר. במיוחד אם כל ההנהגה הפוליטית תישאר בחיים״. ״אין ולו סיכוי קלוש לכך ב־⁦40-60⁩ השנים הקרובות, בתוך ⁦2-3⁩ דורות. בהחלט באשמת 2 הצדדים. אפשר להרוג את כל אנשי חמאס במנהרות. אבל אי אפשר להרוג אותם בלבבות תושבי עזה. אם ישאירו אותם בשטח, הם ינקמו כל חייהם. מוטב לדחוק אותם חיים אל מחוץ לעזה ואחר כך לבקר את עצמנו במשך כמה שנים על האכזריות, מאשר להמשיך שנים רבות בהרג הדדי״. ׳עזה בלי חמאס׳ הייתה עשויה להתממש בעקבות מימוש מוצלח ומהיר יחסית של תרחיש היפותטי של ׳מבצע קרקעי נרחב׳. לדעתי, זה כבר אינו קורה, וככל הנראה גם לא יקרה״.

״תרחיש של ׳עזה בלי חמאס׳ אינו קיים: מדינת פלסטין, המוכרת חלקית דה־יורה — כלומר הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת שלה — אינה שולטת דה־פקטו בשטח הגאוגרפי הנפרד של רצועת עזה. השטח הזה נשלט בידי האופוזיציה הפוליטית למשטר השולט במדינת פלסטין. אותה אופוזיציה ממלאת למעשה את תפקידי השלטון בשטח המובלעתי־למחצה הזה. אורח קיומה של האוכלוסייה ההומוגנית מבחינה אתנית במובלעת־למחצה — בין מצור חלקי למצור במשך שנים רבות — ורמת חייה הנוכחית, שמדד הפיתוח האנושי שלה הוא מן הנמוכים בעולם, מותירים לה סיכוי קלוש לקיום שאינו תלוי במנגנוני חמאס או מתקיים לצדם: חמאס שולט בכל מערכת ההטבות החברתיות במובלעת, ביבוא וביצוא ממנה, ושולט ללא עוררין ׳בשטח׳. השטח המצומצם, צפיפות האוכלוסייה, הקושי של התושבים המקומיים להיכנס לרצועה ולצאת ממנה, והמבנה החמולתי־משפחתי השמרני של החברה הערבית תורמים לכך שכל התנגדות לקו הפוליטי של חמאס, מעבר ל׳שיחות מטבח׳, מדוכאת בנוקשות וללא תנאי: אין אופוזיציה לחמאס בתוך עזה״. למעשה, ׳מנקודת מבטו של התושב הרגיל׳ בעזה, השטח הזה הוא הגטו הגדול ביותר בעולם. מצרים וישראל שולטות במעטפת החיצונית שלו, ואילו הסדר הפנימי וכל שרשרת השלטון והחיים נתונים לשליטתו המלאה של חמאס״.

לנוכח האמור, כשהאוכלוסייה בעזה תלויה לחלוטין בחמאס, אין לצפות לבחירות חוזרות שבעקבותיהן יעלו לשלטון כוחות המסוגלים לקיים דיאלוג עם ישראל. את העמדה הזאת משלימה התשובה: ״דור הבוחרים המבוגר כבר הרעיל בשנאה את הדור השני והשלישי״. וכדי שדבר כזה יוכל לקרות, ״צריך לפנות 100% מן האוכלוסייה ולשתול בכל השטח צמחים מועילים. הזמן להקמת מדינה אחת אבד סופית. הערבים אינם מבקשים שתי מדינות. הם צריכים מדינה אחת — בלי יהודים״. ״חמאס נמצא במובלעת־למחצה של עזה ׳ברמת התא׳. הוצאת ה׳דנ״א׳ הזה מן הרצועה אפשרית רק באמצעות ׳הוצאה׳ המונית של אוכלוסייתה — כלומר באמצעות רצח עם או טיהור אתני. שני התרחישים אינם סבירים במציאות הנוכחית: במקרה הראשון ישראל לא תסכים לכך, ובמקרה השני השכנות הערביות, מצרים וירדן, כבר אינן מסכימות. לכן ׳עזה בלי חמאס׳ אפשרית עקרונית רק אחרי ׳אימוץ הסכם על השפעה אסטרטגית וחינוך הדורות הבאים ברוח האחדות ההומניסטית. זהו יעד מכוון — דרך להתרחק מעקרונות של חינוך לשנאה ולאי־סובלנות לעבר סובלנות ואחדות מוסרית־אתית״.

יש לציין שבחלק גדול מן התשובות אין למעשה כל אפשרות לדון בבעיה הזאת מחוץ להקשר של ״שתי מדינות לשני עמים״, ולכן הדיון מצטמצם למעשה לשאלה אם מסגרת מדינית כזאת אפשרית כעת. ״ישראל השתמשה במשך זמן רב בחמאס ככלי במאבק ברשות הפלסטינית, כדי למנוע הקמת מדינה פלסטינית. יש להביא בחשבון גם שמאז 2006 התגבשו בשטח ישראל ובשטחה המשוער של המדינה הפלסטינית שלוש קבוצות משנה אתניות של פלסטינים: פלסטינים אזרחי ישראל; פלסטינים ברצועת עזה; ופלסטינים בגדה המערבית. לכן אפשר להניח שלפלסטינים בגדה המערבית ולפלסטינים בעזה עשויים להיות אינטרסים פוליטיים וצרכים חברתיים־כלכליים שונים״.

אצל חלק מן הנשאלים האפשרות של שתי מדינות לשני עמים מעוררת ספק לא רק בשל חוסר רצונה של עזה, או של הפלסטינים בכלל, לקיים דיאלוג, אלא גם בשל חוסר המוכנות לכך מצד ישראל. ״׳חיזוק שלטונה של פלסטין׳ בכלל ובעזה בפרט גם אינו ׳תרחיש מתפקד׳ ללא סיוע מקיף מצד ישראל, שאינה מעוניינת אובייקטיבית להעניק סיוע כזה. מנקודת מבטי, במצב הגאופוליטי הנוכחי של שוויון כוחות בפועל בין הגוש ׳המערבי׳ לגוש ׳הלא־מערבי׳ בזירה העולמית, החלופה ׳פלסטין בלי חמאס׳ אינה מוגדרת כראוי, והחלופה ׳רצועת עזה בלי חמאס׳ אינה נראית באופק״. ״שתי מדינות לשני עמים פירושן הגדלה ניכרת של השטח שממנו יירו לעבר ׳היהודים׳ והארכת הגבולות שלאורכם יישנו אירועי 07.10.2023. באשמתם הוודאית של שני הצדדים״. ״משרד החוץ הישראלי מעולם לא היה מסוגל לקיים יחסים תקינים עם העולם החיצוני, וגם לא יהיה מסוגל לכך ב־60 השנים הקרובות. הוא אינו מסוגל לשתף פעולה באופן מועיל אפילו עם אירופה. במשך 75 שנה הוא מסרב להצטרף למוסדות האירופיים החזקים ביותר. מי ישנה זאת, כיצד ומתי? עשרות אלפי בני הפלשמורה המגיעים למדינה ומאות אלפי ילדיהם שנולדו כאן? כן, יש בחברה משאבים מועילים, אבל הם מסרבים בתוקף להתאחד״

מעורבות בין־לאומית וממשל

התרחישים שבהם בכל זאת ״עזה בלי חמאס יכולה להתקיים״ נשענים על נקודת המוצא הבאה: ״כל שאלות השיקום של עזה וה׳דה־חמאסיזציה׳ יחייבו מערכות חזקות של הגנה חברתית על האוכלוסייה, שאינן קיימות ברשות הפלסטינית. בכך יוכלו לעסוק גופים שונים של האו״ם וארגונים בין־לאומיים אחרים״. מכאן מצטיירות החלופות הבאות:

איחוד עזה והגדה המערבית תחת שלטונו של אבו מאזן

החלופה הזאת מניחה שבהמשך תוקם מדינה פלסטינית שתכיר בישראל. ההנחה היא שבחסות ׳רעש האסון ההומניטרי׳ יופעל על הרשות לחץ להכיר במדינות בגבולות הנוכחיים ולא לדרוש את הגבולות הקבועים בהחלטת האו״ם 181. שאלות שיבת הפליטים ומזרח ירושלים נותרות פתוחות. אפשר להניח שאיש לא יתעקש על שיבת הפליטים. הממשל הפלסטיני יצטרך להסדיר את חיי תושבי הרצועה, ויש חשש שלא יעמוד במשימות האלה. אבל במקרה של הקמת מדינה פלסטינית, חדירת פליטים ממחנות מחוץ לישראל תיעשה משימה בעדיפות גבוהה במלחמה הדמוגרפית באוכלוסייה היהודית״. נגזרת של החלופה הזאת היא התשובה: ״או שפת״ח, על כידונים ישראליים, יעלה לשלטון בעזה במהירות או באיטיות״.

הכנסת כוחות שמירת שלום בין־לאומיים של הליגה הערבית לשטח הרצועה

כבר מדובר על כך שערב הסעודית תהיה המשתתפת המרכזית בתהליך הזה. במקרה כזה ישקמו את הפוטנציאל הכלכלי של השטח, אך לא יעבירו אותו לשליטת הרשות הפלסטינית. ייתכן שזו החלופה המקובלת ביותר על ישראל, משום שהיא הופכת את עזה למרכז כלכלי מפורז במסגרת הסכמי אברהם. השלטון ברצועה יועבר לראשי החמולות, שעימם יעבדו שירותי המודיעין. כך לא תעלה שאלת הקמתה של מדינה פלסטינית״.

פינוי מלא של תושבי רצועת עזה אל מחוץ לרצועה וצירופה לשטח ישראל

הדבר יוביל לזרמי פליטים אל מדינות המערב ולהרעת תדמיתה של ישראל.

על המקור

סקר מומחים ארכיוני, נובמבר 2023. אלה דעות והשערות היסטוריות; המשיבים אינם מזוהים בקטעים האלה.

פנורמה של העיר עזה, 23 בדצמבר 2007. OneArmedMan. הצילום המקורי · רישיון. עיבוד מסגור מסומן באמצעות image_gen המובנה; זהו דימוי מעובד. המקור נשמר בנפרד. התצלום הארכיוני מספק הקשר למקום ולנושא; הוא אינו מתעד את אירוע הסקר או את התרחישים העתידיים שבו.

הפרסום המקורי לפרק הבא: עזה וחמאס: מדוע חשוב להבחין ביניהם