דגלים אדומים מעל חיפה: מופע של קסם פוליטי

חומר היסטורי. התאריכים, ההצעות וההזמנות מתייחסים למועד הפרסום המקורי.

צילום העטיפה: Yoss Stybel, 2013 · הצילום המקורי · רישיון CC BY-SA 3.0. המסגור עובד באמצעות AI; זוהי גרסה מעובדת, והצילום המקורי נשמר בנפרד.

30 באוקטובר מתקרב — היום המכריע במופע הפוליטי של הבחירות לראשי הרשויות ולמועצות המקומיות.

אלף לילה ולילה לפני הבחירות בחיפה

לפי חוקי עולם הבידור, ככל שמתקרבים לסיום המשחק הפוליטי, כך צריכות הבטחות המועמדים להיות גורפות יותר והאיומים המוצגים לבוחרים קיצוניים יותר, כדי לשמור על עניין המשתתפים.

כל המועמדים נראים בטוחים בניצחונם, כל העסקאות נסגרו, ולכאורה כבר נעשה שימוש בכל הכלים והטיעונים במאבק על תודעת הבוחרים. למטות נותר רק לקצור את פירות עבודתם של היועצים הפוליטיים ושל פעילי ההסברה.

בשעות שנותרו אפשר להתרחק מעט מדברי המועמדים לראשות העיר, ולבחון באמצעות דוגמאות את השיטות המרכזיות להשפעה על בוחרים פוטנציאליים ולמניפולציה של דעתם במופע הקרוי בחירות לרשויות המקומיות.

במרוץ לראשות חיפה נותרו שני מועמדים ממשיים: ראש העיר המכהן יונה יהב ומנהיגת האופוזיציה במועצת העיר עינת קליש־רותם. את הניצחונות והכישלונות של ראש העיר היושב בכיסאו זה 15 שנה אפשר לראות בעיניים; כדי לנתח את המופע מהצד האחר, מעניין לבחון את הקמפיין של יריבתו העיקרית.

הדרמה של הבחירות לראשות חיפה זקוקה לממשיל משלים משלה, שיתאר בפירוט את הייסורים הרגשיים, השמחות המפתיעות והתשובות לשאלות הרוסיות הנצחיות: 'מה לעשות?' ו'מי אשם?'

לא בחירות אלא עלילה של אגדת קסמים מזרחית: הגיבורה החיובית, מנהיגת האופוזיציה עינת קליש, נאבקת בכוחות הרשע למען עתיד זוהר. יש בה מזימות של כוחות רשע שהכינו מסמכים באופן שגוי והביאו לפסילתה מהמרוץ, מתח מתמשך סביב ההליכים בערכאות המשפטיות וניצחון הטוב בעזרת כוחות על־טבעיים בדמות בג״ץ. הכול מוביל לניצחון אפי של הטוב על הרע בסיבוב הראשון.

אבל נחזור מהאגדה למציאות. באחד מסרטוני התעמולה של הליכוד בחיפה, בשיחה בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לראש הרשימה המקומית שמשון עידו, אומר ראש הממשלה שצריך להצביע לליכוד כדי להוריד את הדגל האדום בחיפה. באתר החדשות הישראלי ניוז פרס נטען להפך: בזכות קליש־רותם יש לעבודה, אחרי שנים רבות, סיכוי להניף שוב את הדגל האדום מעל חיפה. העימות בין שמאל לימין רלוונטי לתעמולת הבחירות המקומיות, ולא רק בחיפה.

הדימוי הצבעוני של דגלים אדומים, המסמלים את השמאל הפוליטי בישראל, הוא אמצעי בדוק להעלאת האדרנלין אצל המשתתפים במופעים הפוליטיים בישראל: סיפור אימה לחלק מהבוחרים וכלי למאבק ביריבים.

גן העדן המובטח של הדר

הבחירות לכנסת מתוכננות רק ל־2019, והמאבק האפי בין האידאולוגיות של המפלגות ושל המיזמים הפוליטיים עוד לפנינו.

הבחירות המקומיות, כפי שמדגימה חיפה, מצטמצמות לחלוקת העוגה הכספית של תקציב העיר ושל הפרויקטים הכלכליים בתחומה. המאבק העיקרי הוא על תפקידו של בעל הבית המוחלט של העיר — ראש העיר.

ההסכמות הפוליטיות הנראות במאבק הזה מסתכמות לא פעם במיקוח פשוט: 'אנחנו נותנים לכם את קולות הבוחרים שלנו, את חברי המפלגה או כסף, ולאחר הניצחון ראש העיר נותן לנו תפקידי סגנים וגישה לתקציב העיר'. כמובן, הכול נעשה למען עתידה הזוהר של העיר ולשיפור רווחת תושביה. זהו היגיונם הנוקשה של הסוחרים הפוליטיים.

אבל תהליך בחירות אינו מתקיים על הלחם לבדו. עולם הבידור דורש רגשות ותשוקות, ולכן יש בו גם מקום למטרות נעלות ולסמכויות מוסריות. ציבור הבוחרים, שאינו שותף להסכמות הפוליטיות של המועמדים ולא פעם מגיב להן באופן לא הולם, עלול לא להגיע למופע אמון הציבור. בלי הנעה לא ייתכן גיוס בוחרים, ובלעדיו דבר מלבד שוחד ישיר לא ישכנע בוחר למסור את הדבר הנחשק ביותר שברשותו — פתק ההצבעה.

שתי דרכי השפעה בניתוח המחבר

01

מניפולציה שלילית

מניפולציה שלילית משמשת לגיוס קבוצת בוחרים באמצעות שנאה לחלק אחר באוכלוסייה. למשל, מסיתים דוברי רוסית נגד ערבים. מועמדים ממפלגות דתיות קיצוניות מגבשים את קהלם באמצעות יחס שלילי לדוברי רוסית. מועמדים דוברי רוסית מחזירים לעמיתיהם באותו מטבע ומפרסמים סרטונים המפחידים מפני השתלטות חרדית.

02

מניפולציה חיובית

מניפולציה חיובית מושכת בוחרים באמצעות מטרותיהם הנעלות של המועמדים לשינוי המציאות שסביבם. ברשת יש סיסמאות והבטחות בחירות רבות להפוך את חיפה לעיר גנים, ליצור גן עדן במקום הדר או להפוך את מרכז התעשייה של צפון ישראל לאתר אונסק״ו, שישראל הודיעה על פרישה ממנו.

מבחינה תאורטית, כדי להגביר רגשות ותשוקות אצל המשתתפים מן השורה בתהליך הבחירות משתמשים בשני סוגים עיקריים של מניפולציה: שלילית וחיובית.

הסיסמאות והקריאות של המניפולציה השלילית, שבהן מעמיסים המועמדים על בוחריהם, הן כלי לשליטה בבוחרים שאינו נושא תוכן פוליטי מהותי. למשל, רשימת ישראל ביתנו למועצת חיפה, שבנתה את הקמפיין על ליבוי רגשות אנטי־ערביים אצל בוחרים דוברי רוסית, בכל זאת הצטרפה לעבודה ולמרצ בתמיכה בעינת קליש — מפלגות שמאל המנהלות מדיניות שאפשר לתאר באופן כללי כפרו־ערבית. הדגלים האדומים מעל חיפה לא הפחידו גם את דוד עציוני, שהציג את עצמו כלוחם ימני נגד השתלטות ערבית.

מניפולציה שלילית מופנית גם כלפי מי שבאוקראינה מכנים 'קודמינו' — השלטון המכהן, שלכאורה הביא את כולם אל הזוועות המשמשות לגיוס הבוחרים. הניסיון מלמד שאפשר להמשיך להטיל על הקודמים את כישלונות מדיניותם של שליטי העיר החדשים במשך שנים רבות.

אבל הבוחר אינו חי על פחדים בלבד.

הבהרת תאריך: ב־29 באוקטובר 2018 פרישת ישראל מאונסק״ו טרם נכנסה לתוקף. היא נכנסה לתוקף ב־31 בדצמבר 2018; הניסוח תוקן לפי מסמך אונסק״ו. המקור נשמר בהיסטוריה.

למשל, קשה להעריך את חשיבותם של כמה דרגנועים חשמליים משוק תלפיות למרכז הכרמל. אבל דווקא הם, לדעת הדוקטור לתכנון ערים עינת קליש, יהפכו את הדר למרכז תיירות. העיקר שאנשים לא יצטרכו לעלות במדרגות. ואכן, יהיה נוח מאוד לעלות משוק תלפיות עם שקיות הקניות בדרגנוע, שמסביבו סדנאות אמנים, ברים וחנויות.

אינני יודע כמה עולה הפרויקט הזה, אבל ברור שהוא אינו מופיע בתוכנית המתאר לפיתוח חיפה. הקצאת כסף עבורו תחייב תכנון עירוני מאולתר ובהתערבות ישירה — אותה דרך פעולה שהמועמדת מן האופוזיציה מתנגדת לה בתוקף.

הבטחות גורפות במסגרת מניפולציה חיובית רחוקות מאוד מהתהליכים הגאופוליטיים והכלכליים שחיפה כבר משתלבת בהם, או שהן ניזונות מפועלם של הקודמים ומבטיחות שינויים ופרויקטים שכבר אושרו בידי השלטון הישן.

הכריזמה של הפופוליזם

העתיד הזוהר במצעי המועמדים הוא בדרך כלל ביטוי למשאלות הבוחרים. במסגרת מניפולציה חיובית המועמד מנצל את פחדיהן, את צורכיהן הבסיסיים ואת המיתוסים של קבוצות חברתיות שונות.

הדיון בבעיות ממשיות מוחלף בדיון בערכים ובציפיות של קבוצות. יש לכך כמה סיבות:

• מורכבות הבעיות החברתיות־כלכליות והציבוריות־פוליטיות שהמועמד מבטיח לפתור;
• הצורך לשנות את המערכת החברתית־פוליטית שפעולתה יצרה את הבעיות שהוא מבטיח לפתור;
• היעדר יכולת מעשית לפתור את הבעיות המוצהרות לנוכח המצב החברתי־כלכלי האמיתי בעיר.

כל אלה הם הסיבות העיקריות לפופוליזם פוליטי, הנצפה בתהליכי בחירות לא רק בישראל אלא גם במדינות רבות אחרות.

הבחירות לראשות חיפה מעניינות משום שכלי המניפולציה והפופוליזם הפוליטי משתלבים בהן בקידום דמות של מנהיג כריזמטי. הדבר אינו אופייני לבחירות מקומיות, שכן כריזמה כמשאב משמעותי של ניהול קמפיינים משמשת בדרך כלל בבחירות ארציות.

מנהיג כריזמטי אינו יכול להתקיים בלי פופוליזם ובלי טכניקות השפעה המשמשות כתות טוטליטריות. אחזור ואומר: המטה היחיד שהשתמש בטכניקת המנהיג הכריזמטי היה המטה של המועמדת לראשות העיר עינת קליש־רותם.

הנה כמה עקרונות של פרקטיקות כתתיות שבלטו בתהליך הבחירות:

• דגש על הכריזמה של המנהיג ועל קשר אישי איתו כתנאי לכניסה לקבוצה;

המטה בנה את עבודתו עם המתנדבים לא סביב הפצת מידע אלא סביב הבאת בוחרים לפגישה אישית עם המועמדת. ההנחה המרכזית הייתה שהכריזמה של המועמדת כבר תעשה את שלה.

• חלוקת העולם לאנשי שלומנו ולכל היתר כזרים;

חוסר הנכונות לשמוע טיעונים ענייניים של הצד האחר התבטא בחסימה גורפת של יריבים ברשתות החברתיות ובשימוש מתמיד בסקרי דעת קהל פנימיים כדי לחזק ציפיות חיוביות אצל תומכי המועמדת הכריזמטית לראשות העיר.

• הפצה תוקפנית של ערכי הקבוצה ושלילת כל דיון;

תומכים פרסמו במרץ פניות אישיות עם טיעונים דומים ועם ערכיה של המנהיגה הכריזמטית. הטקסטים האלה נראו ככלי השפעה באמצעות אמפתיה לציפיות הבוחרים ולפחדיהם. גם אנשי המטה וגם מתנדביה הפעילים של עינת קליש פרסמו את גילויי ליבם, שיתפו זה את זה והגיבו זה לזה ברגש רב. למיטב הבנתי, הפניות האמפתיות האלה נכללו גם כמרכיב חשוב בעיתון התעמולה ברוסית שהוציא מטה קליש בימים האחרונים שלפני הבחירות.

גם למנהיג הכריזמטי אסור להתווכח עם מועמדים אחרים. ראשית, הוא מעל כולם, כמעט מקור האור והתקווה היחיד. אסור למועמד להשפיל את עצמו בפני אויבים המבקשים להכפישו בשאלות לא ראויות. שנית, בעיני חברי הכת האלקטורלית, ריחוקו של המועמד מן המועמדים האחרים מאשר את ייחודיותו.

• הצגת המנהיג כמושיע לא רק של חברי הקבוצה אלא גם של תושבי העיר התועים, שחייבים לתמוך בו כדי להציל את סביבת חייהם;

אצל בעלי חיים חברתיים, ובהם האדם, מזהים דחף היררכי הקשור לדחף ההישרדות האישי ולדחף המיני. ההיררכיה בכת, כמו בחברה, נועדה למזער סכסוכים בתוך הקבוצה ולאפשר קיום משותף בטוח יותר. אנשים נוטים להשתלב בהיררכיות פשוטות וברורות, שבהן נקבת אלפא או זכר אלפא נתפסים כסמכות המרכזית וכמושיע מפני זוועות העולם.

יש מדד, מספר דאנבר, המתאר את מספר הקשרים החברתיים שאדם יכול לקיים. הממוצע האנושי הוא 150 פרטים, אם כי אצל משתמשים מתקדמים במוח הוא עשוי להגיע ל־⁦230–250⁩. כל מי שאינו נכלל באותם 150 נתפס כזר ומעורר חשד ותוקפנות. מודל הקבוצה־מנהיג־זר טבעי לאדם כבעל חיים חברתי, והוא יסוד לגיוס בוחרים ולמניפולציה שלהם. בשילוב עם פרקטיקות של כתות טוטליטריות, המודל פועל ביעילות רבה מאוד.

כלל חשוב נוסף בקבוצות כאלה הוא שרק נבל או מת יכול לעזוב אותן. את הכלל הזה בדקתי על עצמי, ולכן אני יכול לומר בביטחון שהוא יסודי לחלוקת תומכי המועמד הכריזמטי לאנשי שלומנו ולזרים.

במקום אחרית דבר: רשימת בדיקה לבוחר

אם אתם פרנואידים, זה לא אומר שאיש אינו עוקב אחריכם. בעידן האינטרנט והרשתות החברתיות, אלגוריתמים מסוימים יכולים ללמוד עליכם יותר מעמיתיכם לעבודה על סמך 10 לייקים בפייסבוק, יותר מהוריכם על סמך 150 לייקים, ויותר מבני או בנות הזוג שלכם על סמך 300 לייקים.

פרסום פוליטי הוא כבר מזמן ממוקד, והוא מביא בחשבון את מאפייני הנמענים, את העדפותיהם הפוליטיות והכלכליות, את ערכיהם ואת פחדיהם. בעקבות העקבות הדיגיטליים שלכם אתם נתונים למבחן פסיכומטרי מתמיד מצד ענקיות האינטרנט ומוסדות המדינה.

אם הצלחתם שלא להילכד ברשתותיהן של כתות בחירות טוטליטריות, השתמשו בכמה דרכים פשוטות בבחירת ראש העיר:

• אחרי שקראתם הבטחת בחירות, נשמו עמוק ושאלו: 'כיצד המועמד יוכל לממש אותה, והאם הדבר בכלל אפשרי, בהתחשב בניסיון בפתרון הבעיה ובהיקפה?'
• אם מנסים לצרף אתכם באמצעות מניפולציה שלילית, היזכרו כמה שנים הפעילו כלפיכם את התרגיל הפשוט הזה, ואילו שיפורים בחייכם הביאו המפלגה או המועמד שהשתמשו בו.
• זכרו שלא ההבטחות הן החשובות אלא זהות השותפים להסכמים. אם מועמד לראשות העיר מתחבר למפלגות, בדקו עד כמה תואמים המצעים הפוליטיים והכלכליים שלהן. ייתכן שזהו רק מיקוח רגיל, בין השאר על הקול שלכם.

מצד אחר, תוכלו לזכות בביטחון שקט ביום המחר תחת דמותו הזוהרת של הגבר או האישה הכריזמטיים של העיר — לפחות למשך קמפיין הבחירות.

איגור קמיניק עבור carmelmagazine.info