האם ייתכן ״עימות אזרחי״ בישראל לאחר הניצחון על חמאס?

חומר היסטורי. התאריכים, ההצעות וההזמנות מתייחסים למועד הפרסום המקורי.

ב־20 בנובמבר התקיים בתל אביב דיון מומחים בממצאי המחקר «תמונת העתיד: ישראל לאחר המלחמה». המחקר פותח בידי מרכז המחקר של עמותת דור מוריה בחיפה ונערך בתמיכת מכון הסקרים מאגר מוחות בתל אביב, בין 12.11.2023 ל־16.11.2023.

המחקר כלל ראיונות וסקר שאלון במדגם מייצג של האוכלוסייה הבוגרת בישראל — 1004 משתתפים. בדיון ב־20 בנובמבר השתתפו חוקר מדע המדינה, רב, עיתונאי ומומחי טכנולוגיות מידע.

מיכאל פינקל — חוקר מדע המדינה ורב; יובל פלג — מומחה לתקשורת, חוקר מדע המדינה ולוביסט; דניאל גריסרו — יועץ פוליטי ומומחה לעבודה עם תנועות פוליטיות ועם התקשורת

סוגיות בוערות לעתיד

כעת, כאשר מתנהלת פעולה קרקעית נרחבת ברצועת עזה, ברור כי הבסת חמאס היא רק חלק מן הבעיה. ההצדקה למבצע הקשה הזה תלויה במידה רבה בהחלטות שיתקבלו בהמשך בנוגע לרצועת עזה, באופן שבו יתפתח המצב בשטח זה ובקשר אליו. מה חושבים על כך הישראלים? המחקר ״תמונת העתיד: ישראל לאחר המלחמה».

האם תועבר עזה לניהול אבו מאזן והרשות הפלסטינית, כפי שביידן דורש? האם מונרכיות המפרץ ישקמו את עזה? האם תוקם מדינה פלסטינית, או שהסוגיה תישאר במתכונתה הנוכחית?

יש אפשרויות רבות להתפתחות העתיד, מסיפוח מלא של עזה ויהודה ושומרון ועד להקמת מדינה פלסטינית בגבולות הקבועים בהחלטות האו״ם.

שיעור הישראלים התומכים בכל תרחיש עתידי קובע עד כמה חריפים יהיו הדיונים החברתיים והפוליטיים בתוך ישראל בנוגע לדרכי פתרונה של סוגיית המדינה הפלסטינית.

בשנת 2023 בחן מרכז המחקר דור מוריה את עמדות הישראלים בנושאים המפלגים את החברה הישראלית וגורמים לצורות שונות של עימות אזרחי: הסכסוך בין רוסיה לאוקראינה, הרפורמה המשפטית, ניטרליות ישראל וציפיות הישראלים מהבחירות לנשיאות ארצות הברית. חלק מהסוגיות האלה עוררו דיונים חריפים ומחאות המוניות לאורך זמן. המחקרים שערך המרכז לפני המלחמה הצביעו על שסע עמוק בחברה הישראלית בסוגיות רבות, כגון הרפורמה המשפטית או הסכסוך בין רוסיה לאוקראינה. ואז הגיע 7 באוקטובר, ונדמה היה שהחברה מתלכדת סביב אסון משותף ומלחמה משותפת.

רוי יינקלוביץ׳ — עיתונאי ב־The Times of Israel.

לאחר ההלם הראשוני של 7 באוקטובר, ולאחר חודש של מלחמת ישראל בחמאס, נשאלת שוב ושוב בשיחות היומיום, בתקשורת ובדרג הפוליטי השאלה: מה יקרה לעזה ולישראל כולה לאחר חיסול חמאס? תוצאות הסקר ״תמונת העתיד: ישראל לאחר המלחמה״ משקפות היעדר זרם מרכזי בתשובות בנוגע לעתיד שלאחר המלחמה, ופיצול לפי זהות פוליטית והשתייכות אתנית ודתית. קיטוב זה, לצד מרכז חלש, מעלה את הסיכון להתגברות האנומיה והעימותים בחברה הישראלית.

חבילת סיוע אחת לביידן, או מדוע צדק ביבי כשלא סיפק נשק לאוקראינה

בשיח התקשורתי והפוליטי נקשרים כיום הסכסוך בין רוסיה לאוקראינה ומלחמת ישראל בחמאס, במידה רבה בזכות נשיא ארצות הברית ג׳ו ביידן. הם נקשרים הן מבחינה תקציבית והן מבחינה גאופוליטית. התחרות על נשק ומשאבים הפכה למציאות הן בירושלים והן בקייב.

עם זאת, מנקודת המבט של התפתחות הסכסוכים והרקע שלהם, בעיניי הם מנוגדים לחלוטין. הסכסוך בין אוקראינה לרוסיה התפתח משיתוף פעולה של שלום לאחר פירוק ברית המועצות והמרחב הכלכלי המשותף למלחמת הישרדות. הסכסוך הישראלי־פלסטיני התפתח ממלחמת הישרדות לשיתוף חברי כנסת ערבים בקואליציה ולהסכמי אברהם עם מדינות מוסלמיות.

בדיון המומחים ב־20 בנובמבר נבחנו גם תוצאות ראיונות הגישוש שערכה דור מוריה בסוף אוקטובר ובתחילת נובמבר 2023, לפני פיתוח השאלון לסקר הציבורי הרחב. בראיונות ״ישראל לאחר המלחמה״ נשאלו גם שאלות על ההקבלות בין הסכסוך הרוסי־אוקראיני לישראלי־פלסטיני. למשל, האמירות ״צדק נתניהו כשלא נתן נשק לאוקראינה. — כעת לא היה לנו במה להתגונן״ קשורות גם הן להקבלות בין הסכסוכים.

לפי המחקרים שערכה דור מוריה באפריל 2023, עוד לפני המלחמה, העניין בסכסוך בין רוסיה לאוקראינה בקרב ישראלים דוברי עברית היה קטן פי 3 מזה שבקרב ישראלים יוצאי ברית המועצות לשעבר. כיום המלחמה באוקראינה מעניינת ישראלים דוברי עברית עוד פחות משהעניינה לפני 7 באוקטובר.

אולם, כפי שציינו המומחים, לאחר המלחמה עשויה שאלת אספקת הנשק לאוקראינה להתעורר שוב, במיוחד לנוכח הדומיננטיות הנוכחית של ארצות הברית בענייני ביטחון ישראל.

מחלוקות מפלגתיות ודתיות

מחקרינו משנת 2023 מראים כי בסוגיות שבחנו ניכר פיצול מפלגתי־דתי ברור. למשל, בנוגע לסכסוך בין רוסיה לאוקראינה, יהודים דתיים ואנשי הימין נקטו עמדה אנטי־אוקראינית יותר מישראלים חילונים ומתומכי מפלגות השמאל. חלוקה דומה ראינו בנוגע לרפורמה המשפטית.

בציפיות מהבחירות בארצות הברית מעדיפים ישראלים חילונים ודוברי ערבית ניצחון של הדמוקרטים — 43–45%, לעומת 18–29% בקרב יהודים בדרגות שונות של דתיות. יהודים דתיים מעדיפים ניצחון רפובליקני — 33–50%, לעומת 8–24% בקרב ערבים וישראלים חילונים.

דניאל גריסרו — יועץ פוליטי ומומחה לעבודה עם תנועות פוליטיות ועם התקשורת

מחלוקות דומות התגלו בעמדות הישראלים גם בנושא ״ישראל לאחר המלחמה».

אפילו בשאלה אם אפשר לחסל את חמאס לחלוטין, התשובות מתואמות עם עמדות מפלגתיות.

מתאם דומה ניכר בשאלת המתווה לפתרון הסוגיה הפלסטינית.

בתפיסת ״שתי מדינות לשני עמים״ תומכים בעלי עמדות של שמאל מתון ושמאל, עם 67% ו־69% מהם בהתאמה.

אנשי הימין והימין המתון, התומכים יותר מאחרים בסיפוח הגדה המערבית — שטחי יהודה ושומרון — ורצועת עזה, קיבלו באפשרות זו 70% תמיכה.

המרכז, המרוכז יותר מכול סביב עמדת ״שתי מדינות לשני עמים״, תומך בה בשיעור מעט גבוה משליש, ו־33% מאנשיו התקשו להשיב.

משיבים שנולדו בשטחי ברית המועצות לשעבר נוטים, בדומה לאזרחים אחרים, לתמוך מעט יותר בתפיסת ״שתי מדינות לשני עמים״, ופחות מכול ב״מדינה אחת לשני עמים״.

לפי השתייכות אתנית ודתית, הדמיון הרב ביותר נמצא בין עמדותיהם של יהודים חילונים וערבים, המציינים בתדירות גבוהה בהרבה מאחרים תמיכה במודל ״שתי מדינות לשני עמים״ — 42% ו־40% בהתאמה, לעומת 5–17% תשובות כאלה בקבוצות האחרות.

יהודים מסורתיים — 30% — ובמידה רבה אף יותר יהודים דתיים וחרדים — 52% בכל קבוצה — תומכים יותר מאחרים בסיפוח הגדה המערבית — שטחי יהודה ושומרון — ורצועת עזה. בקרב יהודים חילונים וערבים תומכים בעמדה זו בין 6 ל־18% מהמשיבים.

חילונים וערביי ישראל כגוש אחד

יש לציין כי מגמת ההתקרבות בין עמדותיהם של יהודים חילונים וערבים ניכרת גם במחקרינו האחרים.

למשל, בציפיות מהבחירות לנשיאות ארצות הברית מעדיפים יהודים דתיים ניצחון של הרפובליקנים — 33–50%, לעומת 8–24% בקרב ערבים וישראלים חילונים. ישראלים חילונים ודוברי ערבית מעדיפים ניצחון של הדמוקרטים — 43–45%, לעומת 18–29% בקרב יהודים בדרגות שונות של דתיות.

העדפות בבחירות בארצות הברית

דמוקרטיםרפובליקנים

חילונים	דמוקרטים43.0% רפובליקנים24.0%
מסורתיים	דמוקרטים29.0% רפובליקנים33.0%
דתיים	דמוקרטים18.0% רפובליקנים42.0%
חרדים	דמוקרטים20.0% רפובליקנים50.0%
האוכלוסייה הערבית	דמוקרטים45.0% רפובליקנים8.0%

התרשים המקורי

16% מהיהודים החילונים ו־14% מערביי ישראל נותנים אמון מלא במערכת המשפט, ואילו בקרב יהודים בדרגות שונות של דתיות שיעורם אינו עולה על 3% — ערך המצוי בגבולות טעות הדגימה.

אמון בבתי המשפט לפי קבוצות

אינם נותנים אמוןנותנים אמון מלא

חילונים	אינם נותנים אמון10.0% נותנים אמון מלא16.0%
מסורתיים	אינם נותנים אמון23.0% נותנים אמון מלא3.0%
דתיים	אינם נותנים אמון48.0% נותנים אמון מלא2.0%
חרדים	אינם נותנים אמון60.0% נותנים אמון מלא0.0%
האוכלוסייה הערבית	אינם נותנים אמון14.0% נותנים אמון מלא14.0%

התרשים המקורי

בקרב יהודים חילונים וערבים דתיים שכיחות יותר התשובות המתארות את המחאות ככלי יעיל להשפעה על המדיניות — 63% ו־46% — ופחות מכול בקרב יהודים דתיים וחרדים — 25% ו־16%. מנגד, יהודים דתיים וחרדים טוענים יותר שהמחאות גורמות נזק לחברה ומערערות את היציבות: 46% ו־59%, לעומת 14-15% מן היהודים החילונים ומערביי ישראל הסבורים כך.

הערכת המחאה ודתיות

כלי יעילגורמות נזק

חילונים	כלי יעיל63.0% גורמות נזק15.0%
מסורתיים	כלי יעיל42.0% גורמות נזק36.0%
דתיים	כלי יעיל25.0% גורמות נזק46.0%
חרדים	כלי יעיל16.0% גורמות נזק59.0%
האוכלוסייה הערבית	כלי יעיל46.0% גורמות נזק14.0%

התרשים המקורי

היחס לישראל לאחר המלחמה

מעניין לבחון את תפיסות הישראלים בנוגע לשינויים ביחס לישראל לאחר המלחמה.

לדעת 42% מהמשיבים בסך הכול, לאחר חיסול ארגון חמאס ישתפרו היחסים עם מדינות ערב.

הציפיות החיוביות הן הדומיננטיות גם בנוגע למדינות מערב אירופה: 45% בסך הכול מציינים אפשרות לשיפור ביחסן לישראל, ובהם 12% — שיפור ניכר.

לעומת זאת, התחזיות הנוגעות ליחסה של רוסיה לישראל שליליות יותר. 13% מהמשיבים בסך הכול מציינים אפשרות לשיפור ביחסים אלה, ואילו 37% — להרעה.

בתשובות על יחסן של מדינות אחרות לישראל שולטות הציפיות החיוביות. הערך הגבוה ביותר של מדד הציפיות נוגע לשיפור ביחס מצד מערב אירופה — +26. ערך נמוך בהרבה, אך חיובי גם הוא, קשור ליחס מצד מדינות ערב — +16. מדד הציפיות ליחס מצד רוסיה שלילי — -24.

הציפיות ליחסים לאחר המלחמה

−1000+100

מדינות ערב	+16.0 נק׳ מדד
רוסיה	-24.0 נק׳ מדד
מערב אירופה	+26.0 נק׳ מדד

התרשים המקורי

המשיבים שנולדו במדינות ברית המועצות לשעבר מצפים יותר מכול להרעה ביחסה של רוסיה לישראל — 44% בסך הכול, לעומת 30–37% בקבוצות האחרות. הם גם מציינים מעט פחות מאחרים אפשרות לשיפור ביחס — 9% בסך הכול, לעומת 12–14% בקבוצות האחרות.

הגורם הרוסי

בבחינת היחס לרוסיה מעניין לעקוב אחר השינויים בדעות הישראלים בנוגע ל־סיכונים האפשריים במעורבות מדינת ישראל בסכסוך בין רוסיה לאוקראינה

הסכסוך ופגיעה ביחסים עם רוסיה הם הסיכון היחיד שהמשיבים מציינים לאורך זמן. הירידה בערכי התשובות המתארות סיכון זה בנובמבר נובעת ככל הנראה ממלחמת ישראל בעזה. גם בין קבוצות לפי ארץ לידה לא ניכר שינוי בערכי התשובות. הבדלים קלים קיימים בחלוקה לפי עמדה פוליטית.

במקום מסקנות: האם ייתכן עימות אזרחי חריף לאחר המלחמה?

במפגש המומחים ב־20 בנובמבר הועלו דעות שונות על האפשרות להחרפת העימות האזרחי בסוגיות שתוארו. באיזו מידה פתרון מואץ של הסוגיה הפלסטינית בחסות ארצות הברית ומונרכיות המפרץ יחריף את העימות האזרחי? האם יחזרו המחאות הקשורות להמשך הרפורמה המשפטית ולנתניהו ושריו? האם יעמיקו את השסע הכולל בחברה?

כיצד ישפיעו חלוקת הנשק הנרחבת והקמת הכוחות החמושים ביישובים שונים, שקידם בן גביר, על היציבות לאחר המלחמה — במיוחד במגזר ההתיישבותי?

באיזו מידה יהפכו כשלי המודיעין והצבא שהובילו לקורבנות הרבים ב־7 באוקטובר לעילה ל״חיפוש אויבים״ ולערעור המצב הפוליטי הפנימי על רקע בניית מוסדותיה של מדינה פלסטינית?

מומחים שונים מציינים כי לאחר התלכדות חדה של החברה, לרבות החברה הישראלית, עשויים להתממש כמה תרחישים:

1. שמירה מתמשכת על להט פטריוטי, במיוחד לנוכח הפיכת ישראל ל״מבצר נצור״ בעקבות התחזקות היחס השלילי למלחמה מצד שחקנים גאופוליטיים מרכזיים ושותפיה של ישראל;
2. מעבר למצב של נורמליות חדשה — ״שגרת מלחמה״ — שבה המדינה והחברה מצמצמות דיון בסוגיות פוליטיות פנימיות חריפות וב״חיפוש אשמים״ באירועי 7 באוקטובר;

שני תרחישים אלה מניחים מלחמה ממושכת והסבה של המערכת החברתית־כלכלית למתכונת מגויסת.

אם המלחמה תסתיים במהירות, התרחישים עשויים להיות שליליים יותר:

1. חיפוש אויבים והדחת נתניהו, שיובילו למשבר פוליטי ולאפשרות של בחירות מוקדמות לכנסת. המומחים ציינו כי רק ש״ס יכולה להרשות לעצמה ללכת לבחירות, משום שמספר המנדטים שלה לא ישתנה. יתר מפלגות הקואליציה עלולות לאבד מספר ניכר מנציגיהן.
2. גם אם נתניהו יישאר בתפקידו, ארצות הברית תתחיל לדחוף את ישראל להקמת מדינה פלסטינית, במיוחד לנוכח הבחירות המתקרבות לנשיאות ארצות הברית. הדבר עשוי להחיות את כל המחלוקות שהצטברו ולהחריף אותן פי כמה. ישראלים רבים רואים בשאלת הקמתה של מדינה פלסטינית שאלה הנוגעת להישרדות ישראל: או ישראל או מדינה פלסטינית. לנוכח מרכז פוליטי חלש, אפשר להניח שהשסע המפלגתי־דתי ילווה גם את הדיון בסוגיית המדינה הפלסטינית.

כבר עתה צריך להתחיל לעבוד עם דעת הקהל ועם פוליטיקאים כדי לצמצם את הסיכונים הנובעים מהשסע הפנימי בחברה הישראלית ומהדיונים החריפים סביב הקמתה של מדינה פלסטינית.

מקורות וחומרי עזר

הפרסום המקורי מקור התצלום המחקר על הבחירות בארצות הברית המחקר ״מחאות והחלטות״