קשרים עולמיים
מחקר וארכיון
חומר היסטורי. התאריכים, ההצעות וההזמנות מתייחסים למועד הפרסום המקורי.
צילום העטיפה: Wadco2, 2013 · הצילום המקורי · רישיון CC BY-SA 3.0. המסגור עובד באמצעות AI; זוהי גרסה מעובדת, והצילום המקורי נשמר בנפרד.
במקום מבוא: הכוונות היו טובות
בשנים האחרונות מתפתח המצב הפוליטי באוקראינה לפי התרחיש השלילי ביותר. ייתכן שינוקוביץ׳ מימן לאומנים כדי לשחזר את משחק הבחירות של בוריס ילצין מול הקומוניסטים, תחת הסיסמה 'הצביעו או שתפסידו', אבל איש לא ציפה שדווקא הקבוצות הלאומניות האלה יובילו את המחאות במאידאן.
הסכם ההתאגדות עם האיחוד האירופי לא נחתם מיד, אבל הזעם הציבורי יכול היה להביא לחילופי שלטון בדרכי שלום ולבחירות מוקדמות, כמו בארמניה ב־2018, שאגב חתומה על הסכמים גם עם האיחוד האירופי וגם עם האיחוד הכלכלי האירו־אסייתי. אבל משהו השתבש: הקבוצות הלאומניות הקצינו את המחאות, והמצב הידרדר לעימות אזרחי.
ייתכן שמכוני מחקר וארגונים לא־ממשלתיים באוקראינה מומנו בידי מדינות זרות וספקולנטים פיננסיים המקדמים אידאולוגיה נאו־ליברלית. אבל אפשר היה להשתמש במוסדות הדמוקרטיים כדי לשנות את מערכות הרווחה, הבריאות והחינוך בהתאם לאינטרסים המקומיים של פיתוח ההון האנושי. במקום זאת הופיעה חבילת הרפורמות לשיקום, והרפורמות הנאו־ליברליות המכוונות להרס התשתית החברתית נעשו בלתי הפיכות.
אותו תרחיש שלילי ניכר במדיניות הלשונית, בפירוק התעשייה, במדיניות החוץ ובתחומים רבים אחרים של הממשל ושל היחסים החברתיים.
אוקראינה נכנסת שוב לתקופת בחירות. עד הבחירות לנשיאות נותרה כשנה, ועד הבחירות לפרלמנט כשנה וחצי. נראה שהבחירות לא יוקדמו, אבל כרגיל יהיו נקודת מפנה למדינה, אולי מכרעת כמו הבחירות המיוחדות לנשיאות ולראדה העליונה ב־2014. הצטברו גורמים רבים העלולים להביא לכך שחילופי השלטון באוקראינה ב־2019 יתפתחו לפי התרחיש השלילי ביותר: הקמת משטר דיקטטורי ומעבר למצב שאמיליו אוסקר רבאסה כינה 'מצב מהפכני סמוי', שבו המהפכנים של היום נעשים הדיקטטורים של מחר.
מעט תאוריה והקבלות היסטוריות: דיקטטורה ופופוליזם רדיקלי
השאלה מי יהיה הדיקטטור חשובה למדי, אבל קיימות נסיבות אובייקטיביות שיחייבו כל מי שיתפוס כעת את השלטון במדינה להפוך למנהיג סמכותני נוקשה בעל סמכויות דיקטטוריות.
המאה העשרים סיפקה די דוגמאות כדי לחקור בפירוט כיצד קמים משטרים סמכותניים ומהן תוצאות שלטונם. הנה כמה מהן: חואן פרון, נשיא ארגנטינה בשנים 1946–1955 ובשנים 1973–1974; סוקרנו, נשיא אינדונזיה בשנים 1945–1967; גמאל עבד אל־נאצר, נשיא מצרים בשנים 1956–1970; מועמר קדאפי, מנהיג לוב בשנים 1969–2011; סדאם חוסיין, נשיא עיראק בשנים 1979–2003; וחוסני מובארכ, נשיא מצרים בשנים 1981–2011.
חוקרים מסוימים, ובהם א׳ פ׳ ספרונוב בספרו 'פופוליזם רדיקלי והשתתפות מגויסת', מבחינים בין שלושה דפוסים של פרקטיקה פופוליסטית בת זמננו:
שלושה דפוסי פופוליזם לפי סיווג המחבר
הדפוס האוטונומי־אישי
מנהיג המוקף בקבוצת שותפים פונה בשמו אל ההמונים ומשיג מטרות אישיות, בלי לייצג במישרין אינטרס מעמדי או קולקטיבי. הוא אינו מקים משטר חדש אלא מחזק את שלטונו שלו ושל מקורביו, כמו סילביו ברלוסקוני ולך קצ׳ינסקי. אפשר לכלול כאן גם את ארדואן בטורקיה ופוליטיקאים נוספים שחוגים ליברליים בעולם מרבים לכנותם פופוליסטים. בתפקיד הזה פעלו גם לאוניד קוצ׳מה ושני הוויקטורים — יושצ׳נקו וינוקוביץ׳. זו הייתה צורת הפעולה העיקרית של נשיאי אוקראינה.
הדפוס הקואליציוני, או הלאומי־רפורמיסטי
מהות ההשפעה הפופוליסטית כאן היא שהאליטות הן הסובייקט וההמונים הם האובייקט. קבוצות אליטה והקואליציות שלהן פונות אל הציבור. הן אינן שואפות לכונן סמכותנות. הן יוזמות ומדמות רפורמות רחבות היקף כדי לחזק את סמכויות הקואליציה החדשה. אפשר לכנות דפוס זה גם לאומי־רפורמיסטי. שלטונם של פורושנקו, יצניוק, אבקוב, טורצ׳ינוב ונציגי אליטה נוספים לאחר הדחת ינוקוביץ׳ מתאים לו היטב. אולם הדפוס אינו יציב ונוטה להקצנה.
הדפוס הרדיקלי־מוסדי
הגורם המפעיל את ההשפעה הפופוליסטית הוא איחוד רב־עוצמה של קבוצה בורגנית־לאומנית, שקם בתנאי עימות אזרחי. המשימה היא לכונן משטר סמכותני כדי: — לייצב את המערכת החברתית־פוליטית; — להטמיע קבוצות מתחרות ו/או לדחוק אותן לשוליים; — לחסל קבוצות רדיקליות המבקשות לפוצץ את המערכת.
יש לציין שכל המדינות שעברו לפופוליזם רדיקלי־מוסדי חוו קיפאון מערכתי שהתפתח לקריסה בלתי נשלטת.
אפשר למנות כמה תנאים מוקדמים לכך שפופוליזם רדיקלי־מוסדי ייושם באוקראינה כטכניקה פוליטית:
- קיומה של קבוצת אליטה לאומנית־רדיקלית המתנגדת להשפעה חיצונית. נראה שאוליגרכים גדולים, פקידים ובעלי אחוזות יישבעו אמונים לדיקטטור כדי לשמור על עסקיהם ועל חייהם;
- התרוששות האוכלוסייה;
- תלות הרת אסון ביבוא;
- ויתור המדינה על גישה פטרנליסטית ועל פתרון בעיות חברתיות חריפות;
- פעילות אזרחית בלתי נשלטת והרס קשרים מסורתיים ומוסדות חברתיים;
- משבר מערכתי ועלייתם של קנאים משמאל ומימין המבקשים לשנות את המשטר ואת האליטות.
לרשימה הזאת חשוב להוסיף גם את מעמדה של אוקראינה כמושא לתהליכים גאופוליטיים ואת האפשרות שארצות הברית ורוסיה יגיעו להסכמות על גורלה בלי השתתפות נציגים אוקראינים.
אפשר להציע גם הקבלה היסטורית: כל תקופת קיומה של אוקראינה העצמאית, מקרבצ׳וק ועד פורושנקו, משתלבת היטב ב־4 התקופות שתיאר וולודימיר ויניצ׳נקו בספרו 'תחיית האומה':
1. תקופת הראדה המרכזית. הכוח המניע בתקופה זו הוא הדמוקרטיה הלאומית המודעת כולה, ללא הבדלי מעמד. ויניצ׳נקו מחלק את התקופה לשתי תקופות משנה: א) תקופת הארגון המהפכני של המדינה ושל הסמכות המוסרית־משפטית. זו, כמובן, תקופת לאוניד קרבצ׳וק, עם שמחת העצמאות והמעבר מהרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית לאוקראינה.
ב) תקופת הממלכתיות החוקית־משפטית. זו תקופת לאוניד קוצ׳מה, עם קבלת החוקה, בניית היררכיות שלטוניות, מאבק בחמולות וקידום הצמיחה הכלכלית.
2. תקופת ההטמאנות מוגדרת, לפי ויניצ׳נקו, בתפקידם הדומיננטי של המעמדות הבורגניים והריאקציוניים. באוקראינה העצמאית ייצגו אותה יושצ׳נקו וינוקוביץ׳ — שני מנהיגים אזוריים פרובינציאליים ממערב אוקראינה ומדרום־מזרחה.
3. תקופת הדירקטוריון מעבירה את התפקיד המרכזי למעמדות המהפכניים — הפרולטריון הלאומי הכפרי והעירוני. מקבילתה היא המאידאן הלאומני של 2014 והעברת השלטון לפטרו פורושנקו בסיבוב אחד.
לפי המודל הזה אנחנו מתקדמים לתקופה ה־4, תקופת האטמאנים: שלטון צבאי המייצג מבחינה אידאולוגית את הבורגנות הלאומית הזעירה, ובמהותו הוא אוטוקרטי.
ברור שמידת ההתאמה של ההקבלה ההיסטורית שנויה במחלוקת, אבל לקראת נקודת המפנה ההיסטורית הבאה באוקראינה המודל מסייע לחזות תרחישים אפשריים.
הדרך החדשה וכולם־כולם־כולם: שורשי הפופוליזם הרדיקלי של טימושנקו
ב־12 ביולי 2018 פרסמה הקבוצה הסוציולוגית רייטינג תוצאות סקר שנערך מ־22 ביוני עד 5 ביולי 2018 בקרב תושבי אוקראינה בני 18 ומעלה. יוליה טימושנקו הובילה בסקר לנשיאות עם תמיכת 17.1% מהמתכוונים להצביע שכבר החליטו במי לבחור. אנטולי הריצנקו זכה לתמיכת 9.7%, ופטרו פורושנקו ל־7.8%.
בדירוג הבחירה השנייה הובילו סביאטוסלב וקרצ׳וק עם 5.3%, יוליה טימושנקו עם 4.9%, וולודימיר זלנסקי עם 4.7% והריצנקו עם 4.7%.
פורושנקו הוביל בדירוג השלילה: כמעט מחצית מהנשאלים לא יצביעו לו בשום תנאי.
לפי הנתונים האלה, סיכוייו של פטרו פורושנקו להיבחר כחוק לכהונה שנייה זעומים ביותר. עליית יריבתו העיקרית, יוליה טימושנקו, לשלטון מאיימת עליו בבעיות חמורות, אפילו ברמת הישרדותו הפיזית.
נקודת המפנה של 2014 הושיבה את פורושנקו בכיסא הנשיא בסיבוב אחד. הציפייה לשינויים רדיקליים ולאתחול מלא של המדינה לפי דגמים אירופיים וצפון־אטלנטיים הובילה ל'אסטרטגיה 2020', שהציג פורושנקו ב־2014. היא כללה 60 רפורמות שנועדו להוביל את אוקראינה לחברות באיחוד האירופי ובנאט״ו. 'אסטרטגיה 2020' הוחמרה באמצעות רפורמות הביזור ותהליך יישום הסכם ההתאגדות בין אוקראינה לאיחוד האירופי. בפועל, ב־2018 אנחנו רואים הידרדרות כלכלית, התרוששות, אובדן שטחים, הרעת יחסים עם שכנות אירופיות ותהליך ביזור המביא למגמות צנטריפוגליות בכמה אזורים ולמצב כלכלי מורכב.
כעת, ערב בחירות נוספות, הציבור דורש אתחול נוסף. בהמשך לסיסמאות ינוקוביץ׳ 'בונים מדינה חדשה' ו'אשמע כל אחד', ודרך 'לחיות מחדש' של פורושנקו, קיימה יוליה טימושנקו ב־15 ביוני 2018 את פורום 'הדרך החדשה של אוקראינה', המבטיח הזדמנויות חדשות לכל אחד.
הפורום כינס את כל הרפורמטורים הפעילים, פוליטיקאים ואנשי ציבור, שבזכותם נעשו הרפורמות ההרסניות באוקראינה מאז 2014 לכלי של שליטה חיצונית במדינה.
רבות נכתב על הסיבות לכך שהתהליך שטימושנקו הכריזה עליו — יצירת אמנה חברתית חדשה, הכנת חוקה חדשה והגברת המאבק בשחיתות — אינו ניתן למימוש, והופך לכלי של השפעה פופוליסטית על ההמונים.
קיימים כמה קשיים שכנראה לא יאפשרו לטימושנקו לממש את הדרך החדשה בחזונה הפסטורלי של סינרגיה חברתית, ויחייבו אותה להשתמש בטכניקות של השפעה פופוליסטית:
- מורכבות הבעיות החברתיות־כלכליות והציבוריות־פוליטיות שאיתן מתמודדות הקבוצות שאליהן מופנית ההשפעה הפופוליסטית. לעיתים קרובות יש לצאת מגבולות המערכת החברתית־כלכלית הקיימת כדי למצוא את הפתרונות הדרושים, שעשויים להיות רדיקליים;
- השתלבות הפוליטיקאים במבנים ובמערכות שיצרו את הבעיות שהם או מפלגותיהם מבטיחים לפתור. קיפאון המערכות, ולעיתים הצורך לעצב אותן מחדש, אינם מאפשרים לפתח דרכי פתרון ממשיות ותהליכי יישום קונקרטיים;
- היעדר פתרונות מעשיים, בהתחשב בגורמים הקודמים, מחייב להחליף תיאור וקידום של מנגנונים ממשיים במשחק בדימויים רגשיים כדי לשמר את אפקט הגיוס. דימויים אלה קשורים בדרך כלל לצרכים הבסיסיים, לפחדים ולמיתוסים של הקבוצה החברתית;
- כשאין פתרונות מעשיים לבעיות, פוליטיקאים נאלצים להגביר את מאבק הערכים כדי לספק לציבור סיפוק רגשי;
- מאבק ערכים כצורה של עולם הבידור מחייב הגברה מתמדת של ההשפעה הרגשית באמצעות הקצנת הדימויים ומערך המשמעויות הנלווה להם.
קול העם הוא קול הדיקטטור
בבחינת השאלה מה יביא לאוקראינה ניצחון של טימושנקו בבחירות לנשיאות, והאם תהפוך למנהיגה סמכותנית נוקשה, יש להביא בחשבון היבט נוסף — מעין דיסוננס קוגניטיבי אצל ציבור הבוחרים האוקראיני. לפי סקר שערך קבוצת Rating מ־14 עד 24 ביוני 2018, קיימים פערים ניכרים בין מה שהאוקראינים רואים כחשוב למדינה לבין מה שחשוב להם אישית.
אותן בעיות — שתי שאלות שונות
| הבעיה | חשוב למדינה | חשוב אישית |
|---|---|---|
| העימות הצבאי במזרח אוקראינה | 78% | 22% |
| שוחד ושחיתות בשלטון | 55% | 15% |
שיעור המשיבים באחוזים. Rating, 14–24 ביוני 2018, מדגם של 2500 איש. בכל שאלה הותרו עד שלוש תשובות; השיעורים אינם מסתכמים ב־100%.
סדרי העדיפויות האישיים השכיחים ביותר
| עליית מחירים ואינפלציה | 54% |
|---|---|
| עליית תעריפי שירותים ציבוריים | 54% |
| שכר ופנסיות נמוכים | 51% |
הנושאים המטרידים את האוקראינים פחות מכול הם מעמד השפה הרוסית באוקראינה, עם 2%, והיחסים עם האיחוד האירופי, עם 4%.
אפשר להסביר את התופעה בדרכים שונות: שטיפת מוח, מעגל מצומצם של בעלי עניין בעימות במזרח ובפעילות נגד שחיתות, או מנטליות אוקראינית מעשית המתבטאת בפתגמים שלפיהם החולצה של אדם קרובה יותר לגופו וביתו ניצב מן הצד. זה לא חשוב במיוחד. החשוב הוא שטימושנקו תיאלץ להחליף את סדר היום של הרפורמטורים שהיה רלוונטי לנקודת המפנה הקודמת, ואיתו יצטרכו להיעלם גם כל האידאולוגים ומובילי הרפורמות מתקופת פורושנקו.
לכן, אם פורושנקו מציע לשמר את המגמות הקיימות ואת השחקנים הפוליטיים והכלכליים המרכזיים, טימושנקו מביאה עימה תגמול, נקמה וחלוקה מחדש ורדיקלית של הרכוש.
הציבור דורש צעדים רדיקליים נגד פוליטיקאים ורפורמטורים. לא במקרה הותקפו פיזית בימים האחרונים בידי ציבור זועם בנו של פטרו פורושנקו, חבר הפרלמנט ויקטור פינזניק, ובאופן סמלי במיוחד גם 'גיבור המאידאן', חבר הראדה המכהן 'הקוזק הווריליוק'.
עליית טימושנקו לשלטון תאפשר לה לקבל סמכויות דיקטטוריות בלתי מוגבלות למאבק באויבי בתקוושצ׳ינה, שפירושה מולדת, ובכך לממש סיסמת בחירות נוספת שלה: 'היא אוקראינה'.
דיקטטורה של טימושנקו תהיה סכנה קטלנית לרוב הפוליטיקאים המכהנים והמועמדים לנשיאות. הפחד ממנה ומהפוטנציאל הדיקטטורי שלה עשוי לאחד את פורושנקו, יצניוק ושחקנים פוליטיים כבדי משקל נוספים.
במצב כזה מתעוררת ההשערה שככל שהבחירות יתקרבו והמצב במדינה יחמיר, כמה שחקנים פוליטיים עשויים לשאוף להוציא את יוליה וולודימיריבנה מהמרוץ. כיצד הדבר ייעשה? השאלה נותרת פתוחה, אבל ההמתנה לא תהיה ארוכה.
ואולם, לפי הנחת היסוד שכל נקודות המפנה באוקראינה מתפתחות בתרחיש השלילי ביותר, הדיקטטורה האוקראינית אינה רחוקה.
איגור קמיניק עבור iines.org