ההצבעה בלוב מחזקת את מנוף הלחץ הטורקי על חיבור החשמל של ישראל לאירופה

ב־20 באוקטובר אישר הפרלמנט היושב במזרח לוב את מזכר ההבנות הימי שטורקיה חתמה עליו ב־2019 עם הממשלה בטריפולי, ושמאז היא רואה בו מסמך מחייב. אנקרה הסתמכה על אותו מזכר ביולי 2024, כששלחה ספינות מלחמה לעבר כלי שיט שסקר את קרקעית הים לצורך מיזם Great Sea Interconnector — הכבל שאמור לחבר לראשונה את ישראל לרשת החשמל האירופית דרך קפריסין וכרתים. הסקרים במקטעים השנויים במחלוקת של התוואי עדיין לא הושלמו.

״בטל ומבוטל לחלוטין״

לוב מפוצלת לשני חלקים מאז 2014. במערב, ובכלל זה בבירה טריפולי, שולטת ממשלה המוכרת בידי האו״ם, שבראשה עומד כיום עבד אל־חמיד א־דבייבה. במזרח לוב שולט הפילדמרשל ח׳ליפה חפתר, מפקד הצבא הלאומי הלובי. הפרלמנט של המדינה, בית הנבחרים שנבחר ב־2014, מקיים שם את ישיבותיו, בטוברוק ובבנגאזי. הממשלה בטריפולי חתמה על המזכר עם טורקיה ב־2019, ובמשך כמעט שבע שנים סירב הפרלמנט במזרח לאשר אותו.

ב־20 באוקטובר 2026 אישר בית הנבחרים פה אחד את מזכר ההבנות בדבר תיחום אזורי השיפוט הימיים[1], שטורקיה חתמה עליו ב־27 בנובמבר 2019[2] עם ממשלת ההסכמה הלאומית בראשות פאיז א־סראג׳, ששלטה אז בטריפולי. באותה הצבעה חידש הבית את היחסים המדיניים עם אנקרה[3], שאותם ניתק ב־2020, וביטל את האיסור שהטיל ב־2020 על אישור שני ההסכמים שנחתמו עם טורקיה ב־2019: ההסכם הימי והסכם שיתוף הפעולה הצבאי. משרד החוץ הטורקי ציין ביום ההצבעה[1] כי מבחינת אנקרה המזכר בתוקף מאז 2019. הנשיא רג׳פ טאיפ ארדואן בירך על ההחלטה ב־21 באוקטובר בישיבה של מפלגת הצדק והפיתוח, ושר החוץ הקאן פידאן התקשר[1] לאחר ההצבעה לא־דבייבה ולסדאם חפתר כדי להודות להם. סדאם, בנו של ח׳ליפה חפתר, מונה ב־2025 לסגנו בפיקוד על צבא המזרח[4]. ג׳לאל חרשאוי מהמכון המלכותי לשירותים מאוחדים בלונדון מתאר אותו כמי ש״כוחו עולה״[5].

משרד החוץ היווני אמר ביום ההצבעה[6] כי האשרור אינו הופך את המזכר לחוקי. לטורקיה וללוב אין חופים הניצבים זה מול זה או חופים סמוכים, טען המשרד. כרתים שוכנת ביניהן, ולכן, לשיטתו, אין לשתי המדינות גבול ימי שאפשר לתחום ביניהן. המזכר גם מתעלם מאיי יוון, שלדברי אתונה זכאים לאזורים ימיים משלהם מכוח אמנת האו״ם בדבר דיני הים. קאיה קאלאס, הממונה על מדיניות החוץ של האיחוד האירופי, כינתה[7] את המזכר, בשם כל 27 המדינות החברות, חסר תוקף וכזה שאינו יכול ליצור כל השפעה משפטית על מדינות שלישיות. משרד החוץ המצרי שב והצהיר ב־21 באוקטובר[8] כי הוא רואה במסמך ״בטל ומבוטל לחלוטין״, ומשרד החוץ הישראלי כתב באותו יום[9]: ״למרבה הצער, שוב אנו רואים את טורקיה פועלת לערעור היציבות במזרח הים התיכון״.

רק ב־15 בדצמבר 2025 כינה יושב ראש הפרלמנט, עקילה סאלח, את המזכר בלתי לגיטימי ולא מחייב[10]. אנס אל־גומאטי, מנהל מכון סאדק, מכון חשיבה לובי, תיאר את ההחלטה החדשה כתפנית מוחלטת[11]. לפי אחת הגרסאות, אנקרה איימה[12] לחדש את מלוא התמיכה הצבאית בטריפולי ולצמצם את השקעותיה בבנגאזי. בילגהאן אוזטורק, עמית מחקר שאינו תושב במכון העולמי למחקרים אסטרטגיים שבקטר, מציע הסבר אחר. לדבריו[5], טורקיה יכולה לסייע למשפחת חפתר באמצעות התעשיות הביטחוניות, השקעות וקבלה בזירה הבינלאומית, ואילו ליוון אין אף אחד מהכלים האלה.

הפיכה פרלמנטרית

אנקרה טיפחה קשרים ישירים עם מזרח לוב במשך יותר משנה. ב־25 באוגוסט 2025 נפגש[4] ראש ארגון הביון הלאומי של טורקיה, איברהים קאלין, עם ח׳ליפה חפתר ועם בנו סדאם בבנגאזי, בזמן שבית הנבחרים נערך לדון במזכר. ב־22 בדצמבר של אותה שנה האריך הפרלמנט הטורקי[10] את פריסת הכוחות הטורקיים בלוב עד ינואר 2028. ב־12 באוגוסט 2026 ערך פידאן ביקור ראשון בבנגאזי[5], ונפגש שם עם ח׳ליפה חפתר, עם בניו סדאם ובלקאסם ועם יושב ראש הפרלמנט סאלח.

בתחילת אוקטובר 2026 העבירו חברי פרלמנט הנאמנים לסדאם חפתר כלל[12] המגביל את כהונת יושב הראש ל־12 חודשים, וסאלח איבד את תפקידו. עיתון יווני כינה זאת ״הפיכה״ פרלמנטרית[12]. בית הנבחרים בחר ליושב ראש את א־סאלחין עבד א־נבי אל־עוביידי[5], המועמד המועדף על קבוצת הידידות הפרלמנטרית הטורקית־לובית, ולפי אותו עיתון — איש אמונו של סדאם[12]. בישיבתו הראשונה תחת יושב הראש החדש אשרר הבית[1] את המזכר. קאלין שהה באותו יום בטריפולי[5] ונפגש עם א־דבייבה.

האשרור התרחש בזמן מאמץ אמריקאי לאחד מחדש את לוב, במסגרת תוכנית הנשענת על נפט. את המהלך מקדם מסעד בולוס, יועצו הבכיר של הנשיא טראמפ לענייני ערבים ואפריקה. בולוס הוא גם חמיה של טיפאני טראמפ, בתו הצעירה של הנשיא. לפי התוכנית, אם המחנות היריבים יסכימו לשלוט יחד, ארצות הברית תעודד את חברותיה להשקיע בשדות הנפט בלוב[13]. בולוס כבר דוחף את תאגיד הנפט הלאומי של לוב לעסקאות עם Chevron ועם ConocoPhillips[14]. טורקיה שותפה למאמץ של וושינגטון. ב־20 ביוני 2026 דן בולוס באיחוד לוב עם פידאן ועם שרי החוץ של מצרים וערב הסעודית[15], וב־23 באוקטובר הייתה אנקרה אמורה לארח שיחות בין סדאם חפתר לבין שר ההגנה בפועל של טריפולי על איחוד שני הצבאות[16]. באוגוסט ביקשו שישה חברי קונגרס משתי המפלגות ממזכיר המדינה מרקו רוביו להעניק למיזם Great Sea Interconnector עדיפות במדיניות האמריקאית[17]. האשרור שאנקרה השיגה בעיצומו של התיווך האמריקאי פועל נגד המיזם שאותם מחוקקים תומכים בו.

״המולדת הכחולה״

בטורקיה רואים בהצבעה מהלך שהשלכותיו חורגות בהרבה מלוב. האדמירל בדימוס ג׳ם גורדניז מקדם מאז 2006 את הדוקטרינה המכונה ״המולדת הכחולה״, המבטאת תביעה טורקית לאזורים ימיים נרחבים בים האגאי ובים התיכון. הוא כינה את האשרור[11] אחד ההישגים הדיפלומטיים החשובים ביותר של טורקיה ותבוסה ליוון, לאיחוד האירופי ולארצות הברית. גורדניז קשר את ההחלטה למיזם Great Sea Interconnector וקרא לאנקרה שלא לאפשר כל סקר של קרקעית הים ללא אישורה במים שהיא רואה בהם חלק מהמדף היבשתי שלה. טורקיה הגישה לאו״ם את גבולות המדף היבשתי שלה[11] ב־18 במרץ 2020, ולוב הגישה לאו״ם מפה של המדף שלה[12] ב־27 במאי 2025.

טורקיה כבר הפריעה בעבר לעבודות בתוואי הכבל. ביולי 2024 היא שלחה חמש ספינות מלחמה[18] לאזור שבין האיים קאסוס וקרפאתוס, שבו ביצעה הספינה האיטלקית Ievoli Relume סקר לצורך הכבל כרתים–קפריסין, והסתמכה על המזכר מ־2019[19]. המקטעים שטרם הושלמו נמצאים במים בינלאומיים ממזרח לקאסוס וממערב לקפריסין[20]. באפריל 2025 אמרו גורמי ביטחון טורקיים בעילום שם[19] כי המיזם זקוק להסכמת טורקיה כדי להתקדם. ב־16 באוקטובר 2026 פרסמה טורקיה שתי הודעות NAVTEX, אזהרות הניווט המקובלות לכלי שיט[21], ובהן הכריזה שאזורי העבודה המתוכננים הם חלק מהמדף היבשתי הטורקי. שתיהן נוגעות למקטעים שבהם הספינה הצרפתית Abeille Marengo אמורה לחדש את הסקרים לצורך הכבל. ההודעה השנייה נוגעת גם לתוואי East to Med Corridor, כבל תקשורת שנועד לחבר את אסיה לאירופה דרך ערב הסעודית, קפריסין ויוון.

במשך שנים טענה יוון שהמזכר אינו תקף, בין היתר משום שהפרלמנט הלובי מעולם לא אישר אותו. ההצבעה שללה מאתונה את הטיעון הזה, אף שיוון, האיחוד האירופי ומצרים עדיין רואים[12] במסמך בטל מבחינה מהותית.

לא רק מיזם יווני

מבחינת ישראל, השאלה העיקרית היא השפעתו האפשרית של האשרור על מיזם Great Sea Interconnector[11]. אנקרה רואה בחלק מהתוואי אזור השייך לה ודורשת תיאום מראש של סקרי קרקעית הים. אישור הפרלמנט הלובי מחזק את עמדתה. הדבר עלול לעכב את המיזם, לייקר אותו ולהרחיק משקיעים. עם זאת, המזכר אינו מעניק לטורקיה זכות לחסום את השיט הישראלי, ואינו מכריע את המחלוקת על הגבולות הימיים.

את המיזם מנהלת ADMIE, החברה היוונית המפעילה את רשת הולכת החשמל במתח גבוה במדינה. לכבל שני מקטעים. הראשון, מכרתים לקפריסין, נמשך לאורך 898 קילומטרים, שהם 558 מייל[19]. השני, מקפריסין לישראל, נמשך לאורך כ־324 קילומטרים, שהם 201 מייל[22]. עד ספטמבר 2026 הושלמו כ־60% מסקרי קרקעית הים במקטע הראשון[19]. באוגוסט 2026 הגישה ADMIE בקשת השקעה למקטע השני לרגולטורים בקפריסין ובישראל[22], שבוע לאחר חתימת הסכם[23] שלפיו משקיעת התשתיות הצרפתית Meridiam מקבלת את השליטה בחברה המופקדת על הנחת הכבל.

כאשר יצוא הגז הישראלי מופנה למצרים וצינור EastMed נדחה, הפך הכבל לחיבור האנרגיה הישיר העיקרי המתוכנן בין ישראל לאירופה[24]. ב־7 באוגוסט 2025 חתמו שותפות מאגר לווייתן[25] על חוזה היצוא הגדול בתולדות המדינה: עסקה בסך 35 מיליארד דולר לאספקת 130 מיליארד מטרים מעוקבים של גז למצרים עד 2040. צינור EastMed, שנועד להוביל גז ישראלי וקפריסאי דרך כרתים ליוון ולאיטליה, איבד את התמיכה האמריקאית בינואר 2022, כאשר מחלקת המדינה העבירה לאתונה מסמך דיפלומטי לא רשמי, המכונה non-paper, שתיאר את המיזם כבלתי כדאי מבחינה מסחרית וכמקור למתיחות עם טורקיה[26]. ב־18 בינואר 2022 אמר ארדואן[27] כי הנתיב היחיד להובלת גז ממזרח הים התיכון לאירופה עובר בטורקיה.

האזורים הימיים של ישראל עצמה אינם נכללים במזכר. ב־21 באוקטובר גינה אותו משרד החוץ הישראלי כפגיעה בזכויותיהן של בעלות בריתה הקרובות של ישראל באזור[9], ובראשן יוון וקפריסין. ישראל מחזיקה בעמדה הזאת מראשית הדרך. בדצמבר 2019 אמר שר החוץ דאז, ישראל כ״ץ, שישראל מתנגדת רשמית למזכר[28], והוסיף: ״אבל זה לא אומר שאנחנו שולחים ספינות מערכה להתעמת עם טורקיה״.

שר החוץ היווני יורגוס גראפטריטיס אמר ב־21 באוקטובר[29] כי טורקיה אינה צריכה להפריע לעבודות, ״בהתחשב בכך שזה אינו מיזם יווני בלבד. מעורבים בו אינטרסים צרפתיים ומימון אירופי״. האיחוד האירופי התחייב להעמיד לכבל 657 מיליון אירו במסגרת תוכנית Connecting Europe Facility[30].

״מנהיג שאי אפשר בלעדיו״

ב־15 ביוני 2026 קיים סדאם חפתר שיחות באתונה[31], בהמשך אותו חודש נפגש עם רוביו בארצות הברית[32], וב־12 באוגוסט אירח את פידאן בבנגאזי[5]. ב־29 בספטמבר דיווח עיתון איטלקי[32] כי נפגש עם ראש הממשלה בנימין נתניהו באבו דאבי. העיתון הסתמך על מוחמד בויסייר, לשעבר יועצו המדיני של ח׳ליפה חפתר, שכתב ב־X כי ״סדאם נפגש עם נתניהו כדי להבטיח תמיכה פוליטית בהתמודדותו על נשיאות לוב״. אנשים המכירים את פעילותו אומרים[33] שסדאם מבקש לבסס את מעמדו כ״מנהיג שאי אפשר בלעדיו״.

לפי נתוני מעקב טיסות, מטוס שסדאם חפתר משתמש בו נחת באבו דאבי[33] זמן קצר לאחר מטוסו של נתניהו. מקורות ישראליים מכחישים שהתקיימה פגישה כלשהי[34].

סדאם חפתר כבר פנה בעבר לישראל. לפי דיווחים שפורסמו אז, ב־2021 הוא ערך ביקור חשאי בישראל[31] והציע לכונן יחסים דיפלומטיים בתמורה לתמיכה במחנה שלו. ביום ההצבעה חזה אותו עיתון יווני[12] כי ההחלטה תכעיס את ישראל ואת איחוד האמירויות, לפחות בשיחות סגורות, משום שלשתיהן קשרים הדוקים עם מזרח לוב. חרשאוי אמר באותו יום[5] כי יוון, קפריסין, ישראל ואיחוד האמירויות נשענו על לוב מפוצלת, בין היתר כדי לכתר את טורקיה, ותיאר את האשרור כניצחון של סדאם.

מוקדם יותר השנה קיבלה אתונה הבטחות שלא יהיה אשרור, ובכלל זה מח׳ליפה חפתר עצמו במהלך ביקורו של גראפטריטיס בבנגאזי[12]. אנקרה השיגה את האשרור.

״הנה הקואורדינטות״

ב־21 באוקטובר דרש פידאן[29] הודעה כתובה המפרטת את העבודות המתוכננות ואת הקואורדינטות שלהן. כשפירט מה אנקרה מבקשת, אמר: ״הנה הקואורדינטות. זה כל מה שאנחנו מבקשים״. גראפטריטיס השיב באותו יום שיוון מוכנה ליידע את טורקיה על הסקר, אך לא תבקש את רשותה.

הספינה Abeille Marengo, שתבצע את הסקר, יצאה מנאפולי ב־23 באוקטובר[35] וצפויה להגיע להרקליון ב־27 באוקטובר. הודעת ה־NAVTEX היוונית לצורך העבודות צפויה להתפרסם בתחילת נובמבר[36]. שר האנרגיה של קפריסין, מיכאל דמיאנוס, הבטיח ב־15 באוקטובר[37] שהיא תפורסם עד סוף החודש.

הסקר עשוי להתקדם ללא עימות[29]. יוון תאשר את העבודות בעצמה ותודיע עליהן מראש לטורקיה ולקפריסין. אנקרה תציג את ההודעה כבקשה להסכמה טורקית ותפרסם הודעה נגדית, כאילו היא שאישרה את העבודות. יוון תשיב בהודעה משלה. שתי המדינות ישמרו על כבודן, והספינה תשלים את הסקר. מבחינת ישראל זו תהיה התוצאה הטובה ביותר, משום שהעבודה על תוואי הכבל העתידי שלה תימשך.

אפשרי גם תרחיש גרוע יותר. טורקיה עלולה לשלוח שוב ספינות מלחמה לעבר ספינת הסקר, והפעם להסתמך על מזכר שאושר בידי הפרלמנט הלובי. במקרה כזה הסקרים בין כרתים לקפריסין ייעצרו שוב. המקטע הישראלי של הכבל מתחיל בקפריסין, וללא החיבור לכרתים הוא אינו יכול לחבר את ישראל לאירופה.

השפעתה של ישראל על גורל הכבל מוגבלת. בפועל, אתונה ואנקרה הן שמחליטות אם הסקר במקטע כרתים–קפריסין יתקדם. ADMIE, Meridiam, קפריסין והאיחוד האירופי מממנים את המקטע הזה, והרגולטור הישראלי מעורב רק בהחלטות על העלויות במקטע הישראלי.

טורקיה אינה הבעיה היחידה של המיזם. פוליס למונאריס, ראש רשות הסדרת האנרגיה של קפריסין, אמר ב־20 באוקטובר[35] כי חיבור כרתים–קפריסין יושלם כעת רק בינואר 2031, שנה מאוחר מהמתוכנן, וכי עלות המיזם תעלה על התקציב של 1.9 מיליארד אירו. יצרנית הכבל Nexans כבר הקצתה את כושר הייצור במפעליה להזמנות אחרות עד אמצע 2028. קפריסין אומרת שתעביר את התשלום הראשון, בסך 25 מיליון אירו, רק לאחר פרסום הודעת ה־NAVTEX.

מקורות

1. Hürriyet Daily News, “Türkiye welcomes Libya’s approval of key maritime deal,” October 21, 2026. hurriyetdailynews.com ↗ ↩
2. United Nations Treaty Series, No. 56119, Memorandum of Understanding between Turkey and the Government of National Accord of Libya on the Delimitation of Maritime Jurisdiction Areas in the Mediterranean, November 27, 2019. treaties.un.org ↗ ↩
3. JFeed, “Israel Condemns Libya-Turkey Maritime Deal Ratification,” October 21, 2026. jfeed.com ↗ ↩
4. Turkish Minute, “Turkey deepens contacts with eastern Libya amid talks on contested maritime deal,” August 26, 2025. turkishminute.com ↗ ↩
5. Ragip Soylu and Elis Gjevori, “Turkey secures a strategic win over Greece as eastern Libya backs the maritime deal,” Middle East Eye, October 20, 2026. middleeasteye.net ↗ ↩
6. Proto Thema, “Greece rejects Libya’s ratification of Turkish-Libyan maritime deal, calling it illegal and invalid,” October 20, 2026. en.protothema.gr ↗ ↩

הצגת כל המקורות (37)צמצום הרשימה

7. Proto Thema, “All 27 EU member states condemn Turkey-Libya maritime deal as ‘invalid,’” October 21, 2026. en.protothema.gr ↗ ↩
8. Proto Thema, “Egypt also rejects Turkish-Libyan memorandum: ‘Absolutely null and void, with no legal validity,’” October 21, 2026. en.protothema.gr ↗ ↩
9. Israel Ministry of Foreign Affairs, post on X, October 21, 2026. x.com ↗ ↩
10. FDD’s Long War Journal, “Libyan parliament speaker claims maritime deal with Turkey invalid but open to renegotiation,” December 23, 2025. longwarjournal.org ↗ ↩
11. Eli Leon, “A Real Strategic Danger: Israel Will Be Affected by This Turkish Rapprochement” (in Hebrew), Maariv, October 21, 2026. maariv.co.il ↗ ↩
12. Nikos Meletis, “Haftar, Turkish investors and a parliamentary coup: How eastern Libya ratified the deal that erases Crete,” Proto Thema, October 20, 2026. en.protothema.gr ↗ ↩
13. Sarah Shamim, “Oil for unity: What is the US mediation plan in Libya?” Al Jazeera, July 8, 2026. aljazeera.com ↗ ↩
14. Majalla, “Trump’s Libya deal: a ‘forced marriage’ between East and West?” 2026. en.majalla.com ↗ ↩
15. Barin Kayaoglu, “In Libya, maritime dispute could complicate Turkey’s backing of US unity push,” Al-Monitor, July 5, 2026. al-monitor.com ↗ ↩
16. Amberin Zaman, “Turkey’s Libya maritime win no guarantee for Saddam Hifter’s presidential ambitions,” Al-Monitor, October 23, 2026. al-monitor.com ↗ ↩
17. Neos Kosmos, “US lawmakers urge Trump to back Greece-Cyprus-Israel power link,” August 13, 2026. neoskosmos.com ↗ ↩
18. Neos Kosmos, “Tensions between Greece and Turkey with warships near Greek waters,” July 24, 2024. neoskosmos.com ↗ ↩
19. Brussels Signal, “Athens looks to Paris to restart power cable stalled by Turkish warships,” September 2026. brusselssignal.eu ↗ ↩
20. To Vima, “What Will It Take to Unlock the Greece-Cyprus Cable?” 2026. tovima.com ↗ ↩
21. Proto Thema, “Turkey issues second Anti-NAVTEX in hours, challenging Cyprus’s EEZ and EMC cable survey operations linking Asia and Europe,” October 16, 2026. en.protothema.gr ↗ ↩
22. To Vima, “ADMIE Files Investment Bid for GSI’s Cyprus-Israel Leg,” August 2026. tovima.com ↗ ↩
23. Euronews, “Grecia impulsa la conexión eléctrica entre Chipre e Israel con un cable submarino” (in Spanish), August 16, 2026. es.euronews.com ↗ ↩
24. Ksenia Svetlova, “The EastMed Pipeline Is Dead, Long Live the EuroAsia Electricity Project,” Mitvim, January 2022. mitvim.org.il ↗ ↩
25. Globes, “Leviathan partners sign $35b Egyptian gas export deal,” August 7, 2025. en.globes.co.il ↗ ↩
26. Moshe Dayan Center, “Politics, War and Eastern Mediterranean Gas,” March 24, 2022. dayan.org ↗ ↩
27. Moshe Dayan Center, Tel Aviv Notes, Vol. 16, No. 4, March 24, 2022 (PDF). dayan.org ↗ ↩
28. New Greek TV, “Israel condemns Turkey-Libya MoU,” December 2019. newgreektv.com ↗ ↩
29. Nikos Meletis, “Crete-Cyprus power cable: Diplomatic opening for surveys to resume without confrontation with Turkey,” Proto Thema, October 21, 2026. en.protothema.gr ↗ ↩
30. Fast Forward, “Nicosia–Athens Standoff over the Great Sea Interconnector – Project Up in the Air.” fastforward.com.cy ↗ ↩
31. Times of Israel, “Report: Netanyahu met son of powerful Libyan general in Abu Dhabi,” September 2026. timesofisrael.com ↗ ↩
32. Il Foglio, “Netanyahu, Vance, Guilfoyle. The network Haftar wants to forge,” September 29, 2026. ilfoglio.it ↗ ↩
33. Türkiye Today, “Libya’s Haftar seeks closer ties with Netanyahu, Trump allies: Report,” September 2026. turkiyetoday.com ↗ ↩
34. i24NEWS, “The deputy of the Libyan army commander met with Netanyahu during his visit to the UAE: report,” September 2026. i24news.tv ↗ ↩
35. Greek City Times, “Greece-Cyprus Cable Slips Again as Nexans Eyes 2028 Restart and 2031 Completion,” October 24, 2026. greekcitytimes.com ↗ ↩
36. SigmaLive, “GSI: French vessel departs Naples as NAVTEX notice expected,” October 24, 2026. en.sigmalive.com ↗ ↩
37. Cyprus Mail, “Damianos: interconnector navtex will be issued by end of month,” October 15, 2026. cyprus-mail.com ↗ ↩

אילוסטרציה המבוססת על תצלום מאת Thomas Dahlstrøm Nielsen / Wikimedia Commons, ברישיון CC BY 4.0; הקומפוזיציה שונתה. התצלום המקורי · CC BY 4.0