משחקי הכס, או אורתודוקסיה לאוקראינה

חומר היסטורי. התאריכים, ההצעות וההזמנות מתייחסים למועד הפרסום המקורי.

צילום העטיפה: Rbrechko, 2017 · הצילום המקורי · רישיון CC BY-SA 4.0. המסגור עובד באמצעות AI; זוהי גרסה מעובדת, והצילום המקורי נשמר בנפרד.

לפני 10 שנים בדיוק, בספטמבר 2008, פורסם מאמרנו אוקראינה — יחד אנחנו רבים, שתיאר מגמות שהובילו כעבור 10 שנים לתוצאות הרות אסון לאוקראינה.

הנה כמה ציטוטים:
'…אפילו האויב המתוחכם ביותר של אוקראינה לא היה עושה להרס המדינה האוקראינית את מה שעשה ויקטור אנדרייביץ׳. הוא הצליח לחלק את המדינה בבירור לשני חלקים שכמעט אינם ניתנים לפיוס. …אפשר לכנות וירטואוזי את מבצע החלוקה הדתית. …פילרט, כמה תומכי אוטוקפליה, יוונים־קתולים וקתולים בראשות האפיפיור מצד אחד, והכנסייה הרוסית האורתודוקסית מצד אחר…'

הטומוס וההקשר הפוליטי

הענקת טומוס — צו אוטוקפליה לכנסייה האורתודוקסית באוקראינה — בידי פטריארך קונסטנטינופול ברתולומאי הראשון היא, לדעת השלטון האוקראיני, המשך הגיוני של מאמצי האוקראיניות הפוליטית לאורך שנים ליצור אוקראינה אנטי־רוסית, ומוזר ככל שזה נשמע גם אנטי־אורתודוקסית.

כפי שאמר פורושנקו בנאומו בראדה העליונה ב־19 באפריל 2018: 'כאן לא מדובר רק בדת אלא גם בגאופוליטיקה. מבחינתי, כינון כנסייה מקומית עצמאית הוא בעל אותו משקל כמו הפטור מוויזות, הסכם ההתאגדות והמאבק המשותף שלנו לחברות באיחוד האירופי ובנאט״ו. זהו עניין של ביטחון לאומי והגנה במלחמה ההיברידית הזאת, משום שהקרמלין רואה בכנסייה הרוסית אחד מכלי ההשפעה המרכזיים שלו על אוקראינה'.

כלומר, המשימה המוצהרת של דחיקת הכנסייה האורתודוקסית האוקראינית הקנונית משטח אוקראינה הושמעה בידי השלטונות החילוניים ונתמכה בידי ברתולומאי הראשון.

המאבקים האידאולוגיים והתאולוגיים סביב הטומוס ממקמים את העימות הרוסי־אוקראיני לא במציאות המאה העשרים ואחת, אלא במציאות של מלחמות דת מימי הביניים ומשחקים פוליטיים בשטח אוקראינה.

בעיני האוקראינים הפוליטיים, בעיקר ממערב אוקראינה, שבסיסם הרוחני והדתי הוא הכנסייה האוקראינית היוונית־קתולית, פרשת הטומוס נראית כסיום הגיוני של מאבק בן מאות שנים.

מאבקה של הדת האירופית של אירופה הנאורה, הקתוליות, באורתודוקסיה הרוסית כדתה של העריצות המזרחית — האימפריה הרוסית ורוסיה המודרנית. לא במקרה הכריז הקרדינל הוסאר ב־21 באוגוסט 2005, בעת העברת מרכז הכנסייה האוקראינית היוונית־קתולית מלבוב לקייב, כי החושך יתפזר מעל קייב ושמש האמת של ישו תזרח באחדות עם האפיפיור.

לכן יום השנה ה־10 שנזכר בפתיחת המאמר הוא רק רגע במאבק בן מאות שנים, שבו ניצחונות במלחמה נעשים לתבוסות בשלום, והגישה הרציונלית מפסידה לקנאות.

אפשר לראות בפרשת קבלת הטומוס לאוקראינה המשך דרמטי של מאבק רוחני ופוליטי בן אלף שנים בין מסגרות דתיות ואימפריאליות שונות.

בכורה וסמכות

אפשר להבחין בכמה היבטים של משחק הכס הזה, שתושבי רוסיה ואוקראינה נעשו למשתתפים בו.

תביעת הפטריארכיה של קונסטנטינופול לבכורה בעולם האורתודוקסי, ותביעת העומד בראשה — שתוארו 'הוד קדושתו האלוהית, ארכיבישוף קונסטנטינופול, רומא החדשה והפטריארך האקומני' — לתפקיד מעין אפיפיור של הפולחן המזרחי, נמשכות כבר מאות שנים. בתחילה הוסברו התביעות במעמדה של קונסטנטינופול כמרכז האימפריה הביזנטית וכמעוזם של נוצרי הכנסייה המזרחית.

אולם לאחר איחוד ליון ב־1274, שבו הסכים הפטריארך יוחנן האחד־עשר וקוס לאיחוד הכנסיות תחת האפיפיור, ולאחר איחוד פירנצה שנחתם ב־1439 בלחץ הקיסר הביזנטי יוחנן השמיני פלאולוגוס והפטריארך יוסף השני, איבדו תביעות קונסטנטינופול להנהגת הכנסייה המזרחית את בסיסן.

לאחר 29 במאי 1453, כשכבש הסולטאן מהמט השני את קונסטנטינופול והאימפריה הביזנטית נפלה, נעלמו מעצמן גם התביעות הכרוכות ברומא השנייה.

כיום ברתולומאי הראשון הוא אזרח טורקיה, ולפי פסיקת בית משפט טורקי מ־2005, שאושרה בערעור ב־2007, אינו יכול לכנות את עצמו הפטריארך האקומני. בטורקיה מעמדו הוא ראש הקהילה היוונית־אורתודוקסית במדינה.

השאיפה לבסס שלטון יחיד ולהחליף את הנוסחה האורתודוקסית ליחסים בין הכנסיות הקנוניות, 'ראשון בין שווים', בנוסחה הלטינית של בכורה אפיפיורית בלתי מותנית, היא שמסבירה את היגיון פעולותיו של ברתולומאי. לכן הכריז בסינאקסיס, כינוס הבישופים שנערך בתחילת ספטמבר 2018 באיסטנבול, שלקונסטנטינופול זכויות בלעדיות לפתרון בעיות העולם האורתודוקסי כולו, והיא רשאית להחליט לבדה בלי הסכמה בין הכנסיות האורתודוקסיות הקנוניות.

גורמים חיצוניים ואקומניזם

רבות דובר על תפקיד ארצות הברית בפרשת הפילוג האוקראיני. אבל יש לזכור שהעימות בין קונסטנטינופול למוסקבה החל עוד לפני הקמת ארצות הברית ויימשך גם אחריה. אפשר לשער שברתולומאי ניצל את החרפת הרוסופוביה בעולם ואת החמרת הסנקציות נגד רוסיה, ולא שהאמריקנים אילצו אותו לפעול נגד הקנונים הכנסייתיים. מאמרים רבים דנים בקשרים הנטענים בין ה־CIA לברתולומאי: למשל, ב־2016 האשימו אותו הרשויות הטורקיות, לאחר שיצא מטורקיה שעות לפני ניסיון ההפיכה, בקשרים עם ה־CIA ועם המטיף האסלאמי האופוזיציוני פתהוללה גולן.

גורמים אמריקניים רשמיים אינם מסתירים את מטרתם ליצור כנסייה אורתודוקסית אוקראינית מאוחדת ואוטוקפלית. כך אמר השגריר המיוחד לחופש דת בין־לאומי סמואל בראונבק בפגישה עם הנשיא פטרו פורושנקו ב־11 בספטמבר 2018. בתחילת 2018 ביקר אותו גורם אצל ברתולומאי כדי לדון, בין השאר, באוטוקפליה באוקראינה. גם השגריר האמריקני לשעבר וגם השגרירה המכהנת באוקראינה השתתפו באופן פעיל בקידום רעיון הטומוס.

למשל, ב־17 באפריל 2018 הביע ראש הכנסייה האוקראינית היוונית־קתולית סביאטוסלב שבצ׳וק תמיכה בכנסייה אוקראינית מקומית בפגישה עם שגרירת ארצות הברית מארי יובנוביץ׳. היא נפגשה גם עם פילרט ועם נציגי מסגרת דתית לא־קנונית נוספת, הכנסייה האורתודוקסית האוטוקפלית האוקראינית. ב־29 במאי 2018 נפגש ג׳פרי פייאט, לשעבר השגריר באוקראינה, עם הארכיבישוף ירונימוס, ראש הכנסייה של יוון, ודן איתו בנושא האוקראיני.

אבל לברתולומאי יש גם שדלנים כנסייתיים רבי־עוצמה למען האוטוקפליה באוקראינה. מספר קהילותיו הגדול ביותר נמצא בארצות הברית — 540. נוסף על כך הוא פרש את חסותו על מסגרות כנסייתיות אוקראיניות אתניות:

• הכנסייה האורתודוקסית האוקראינית בקנדה, שבסמכות הכס האקומני מאז 1990 ונוסדה על בסיס האוטוקפליזם האוקראיני הלא־קנוני;
  
• הכנסייה האורתודוקסית האוקראינית בארצות הברית.
  

דווקא נציגי המסגרות האתניות האלה מונו לאקסרכים של ברתולומאי באוקראינה כדי לבסס את הפילוג בכנסייה האורתודוקסית האוקראינית הקנונית.

הארכיבישוף דניאל מפמפיליה מארצות הברית והבישוף הילריון מאדמונטון בקנדה מגלמים במלואן את העמדות הרוסופוביות החזקות באופן מסורתי בפזורה האוקראינית בארצות הברית ובקנדה.

השאיפה להתקרבות לוותיקן, עד כדי איחוד עימו, היא מסורת ותיקה של פטריארכיית קונסטנטינופול. לפטריארכיה ניסיון של מאות שנים באיחודים עם הוותיקן.

בניתוח מאמציו האקומניים של ברתולומאי יש לזכור שמ־1963 עד 1968 למד במכון האפיפיורי למזרח ברומא. הוא הרצה באוניברסיטה הגרגוריאנית האפיפיורית ובעל דוקטורט בתאולוגיה מהמכון למזרח, עם עבודת מחקר במשפט הקנוני. האפיפיור פיוס האחד־עשר מסר את ניהול המכון למסדר הישועים ב־1922, כך שברתולומאי ספג היטב את רוחם ואת שיטותיהם. לאחר שעלה לכס קונסטנטינופול ב־1991, הפך מטבע הדברים את קשריו האישיים עם הוותיקן למדיניות הפטריארכיה.

בריאיון לעיתון האיטלקי איל פוליו ב־2003 עוד תמך ראש כנסיית קונסטנטינופול בכנסייה הרוסית וביקר את מדיניות הוותיקן כלפי רוסיה. בשנים שאחר כך, לעומת זאת, נוצר הרושם שכל שעשה ברתולומאי היה להיפגש עם האפיפיור פרנציסקוס. הנה כמה דוגמאות: ב־20 במרס 2013 נפגשו השניים בוותיקן, והפטריארך האקומני השתתף בטקס כניסת האפיפיור לתפקיד. מפגש סמלי נוסף התקיים ב־25 במאי 2014 בכנסיית הקבר בירושלים. באותה שנה, ב־⁦28–30⁩ בנובמבר, קיבל ברתולומאי את פני האפיפיור באיסטנבול בביקורו הרשמי.

הצהרה משותפת על שיתוף פעולה אקומני והומניטרי בין ראשי הכנסייה הקתולית, הכנסייה האורתודוקסית של קונסטנטינופול והכנסייה של יוון נחתמה ב־16 באפריל 2016 באי היווני לסבוס.

גם הנושא האוקראיני קישר בין שני ראשי הכנסיות. ב־27 בנובמבר 2017 נערך בוותיקן טקס תפילה משותף לזכר קורבנות ההולודומור ובגנות המלחמה במזרח אוקראינה.

מסורת וסמכות שיפוט כנסייתית

תמיכה במסורת האיחודים הכנסייתיים ובאקומניזם מחייבת את פטריארך קונסטנטינופול לחדש את האורתודוקסיה ולרכז בידי הפנר את השלטון על הכנסיות הקנוניות ברחבי העולם. יישום המשימות האלה החל בסינאקסיס של ספטמבר.

כבר דיברנו על התפקיד המיוחד שהעניק ברתולומאי לקונסטנטינופול. הוא החל גם במודרניזציה של האורתודוקסיה כשהתיר לכמרים להינשא בפעם השנייה. בינתיים ההחלטה חלה רק בפטריארכיה שלו, אבל ככל שיתחזקו שאיפותיו האפיפיוריות, יקדם את החידוש הזה ואחרים רדיקליים יותר.

בניגוד ליחסי האחווה עם הוותיקן, כל תולדות היחסים בין מוסקבה לקונסטנטינופול הן סיפור של כפיית איחוד עם הקתולים או תמיכה בפילוגים בשטחה הקנוני של מוסקבה.

האפיפיוריות המזרחית של קונסטנטינופול לא החלה בברתולומאי. מאבקו של הסימולקרום המכונה רומא השנייה במרכז האימפריאלי של רומא השלישית — מוסקבה והכנסייה הרוסית האורתודוקסית — הוא בעל מסורת ארוכה.

בהקשר של העימות הזה מעניין לבחון את איחוד פירנצה שנחתם בלחץ הפטריארך יוסף השני ב־1439. ב־1441 נעצר במוסקבה איסידור, מטרופוליט קייב וכל רוס שקיבל את האיחוד, אך לאחר מכן נמלט.

מטרופוליט חדש, יונה, נבחר במוסקבה בידי מועצת בישופים רוסים ב־1448. כך, למעשה, ראשיתה של הכנסייה הרוסית האוטוקפלית נבעה מהאיחוד שיזמה קונסטנטינופול.

איחוד ברסט נחתם ב־1596 בין חלק מהאוכלוסייה האורתודוקסית של האיחוד הפולני־ליטאי, שהשתייכה למטרופוליה של קייב, גליציה וכל רוס בסמכות קונסטנטינופול, לבין הכנסייה הקתולית. בעקבותיו הוקמה הכנסייה הרותנית האוניאטית, שבתחילת המאה ה־20 החלה להיקרא הכנסייה האוקראינית היוונית־קתולית.

ב־1620 הסמיך פטריארך ירושלים תאופנס השלישי מטרופוליט חדש לקייב ולכל רוס ובישופים לכסאות נוספים. המטרופוליה האורתודוקסית של קייב שוקמה, והמטרופוליטים שבו לשאת את התואר מטרופוליט קייב וכל רוס.

במאי 1686 השיגה מוסקבה את הסכמת פטריארך קונסטנטינופול דיוניסיוס הרביעי להכפפת המטרופוליה של קייב לפטריארך מוסקבה.

מעניין שהטענות נגד מוסקבה שהשמיע ברתולומאי בסינאקסיס בספטמבר 2018 מתחילות ב־1299, כאשר מוסקבה החלה כביכול ליצור קשיים לפטריארכיית קונסטנטינופול ה'נעדרת' באותה עת. ב־1686 היא כביכול השתלטה בבוגדנות על שטח קנוני זר שקונסטנטינופול לא הספיקה למסור לשלטון רומא. קונסטנטינופול קידמה במרץ את מדיניותה האקומנית באיחוד הפולני־ליטאי. בסוף המאה השבע־עשרה נותר רק כס אורתודוקסי אחד באוקראינה שממערב לדניפרו ובבלארוס — במוהילב שבבלארוס. השלטונות כמעט חיסלו את המטרופוליה של קייב והעבירו אותה לאיחוד עם רומא.

הכרונולוגיה לפי המחבר

המאבק בין כסאות רומא השנייה והשלישית נמשך גם במאה ה־20 ובמאה ה־21. הנה כרוניקה של העימות בין קונסטנטינופול למוסקבה:

• העברת הכנסייה האורתודוקסית הפינית לסמכות קונסטנטינופול ב־1923;
  
• תמיכה בפילוג הבולשביקי ברוסיה בשנים ⁦1922–1925⁩;
  
• מאבק בכנסייה האורתודוקסית האסטונית בשנות ה־90 ותמיכה בפילוג;
  
• תמיכה בפילוג ב־2006 בדיוקסיית סורוז׳ של הכנסייה הרוסית בבריטניה ובאירלנד;
  
• תמיכה בפלגנים לאומניים באוקראינה.

דוגמאות למחלוקת על סמכות

אפשר לבחון את המנגנונים ששימשו לתוקפנות קונסטנטינופול בשטחה הקנוני של הכנסייה הרוסית. למשל, במאי 1924 תרגם נציגה, הארכימנדריט וסילי, ואישר מסמך שכותרתו 'נאום הפתיחה של הוד קדושתו הפטריארך האקומני גרגוריוס השביעי והחלטת הסינוד הקדוש על עקרונות עבודת המשלחת הפטריארכלית היוצאת לברית המועצות'. המסמך ניסח מדיניות לתמיכה בפילוג:

• קביעת תפקידה המיוחד של קונסטנטינופול בהתגברות על הפילוג;
  
• שליחת ועדה מטעמה בלי להודיע להנהגת הכנסייה הקנונית שבתחום סמכותה אירע הפילוג;
  
• הנחיה לוועדה לדבר רק עם נציגי הכנסייה הנכונים, כלומר עם הפלגנים, ובמקרה זה עם אנשי תנועת ההתחדשות;
  
• דרישה מהכנסייה הקנונית לוותר על זכויותיה לטובת הפלגנים: 'לנוכח המחלוקות הכנסייתיות שהתעוררו', קבע לפי המסמך הפטריארך גרגוריוס, 'אנו רואים צורך שהפטריארך טיכון יקריב את עצמו למען איחוד המפולגים ולמען קהל המאמינים, ויפרוש מיד מניהול הכנסייה';
  
• פרשנות הקנונים והכללים כדי להצדיק התערבות בשטחה הקנוני של פטריארכיה אחרת.
  

טכניקה דומה ניכרת במקרים האסטוני והאוקראיני. המצב באוקראינה רק מתפתח, ואילו ב־1996 ניתק פטריארך מוסקבה וכל רוס אלכסי השני את האחדות הקנונית עם קונסטנטינופול בעקבות הקמת הכנסייה האורתודוקסית האפוסטולית האסטונית במקביל לכנסייה הקנונית הקיימת של פטריארכיית מוסקבה.

סוגיית הטומוס עלתה באוקראינה גם בעבר, אבל עמדת ברתולומאי השתנתה מאוד. הכנסייה האורתודוקסית האוקראינית נוסדה ב־1990 בטומוס של פטריארך מוסקבה וכל רוס אלכסי השני.

מבחינת המשפט הקנוני, רק הכנסייה האורתודוקסית האוקראינית היא קנונית בשטח אוקראינה של ימינו. ברתולומאי הכריז פעמים רבות רשמית שהוא מכיר רק בראש הקנוני של הכנסייה האוקראינית של פטריארכיית מוסקבה. כך ביולי 1993, ושוב בתחילת 2016, כשבירך בפומבי את המטרופוליט אונופריוס בסינאקסיס של ראשי הכנסיות בשמבאזי שבשווייץ וכינה אותו ההיררך הקנוני האורתודוקסי היחיד באוקראינה.

ברתולומאי גם סירב פעמיים לבקשות אוטוקפליה של גורמים אוקראיניים רשמיים. הנשיא ויקטור יושצ׳נקו נדחה ביולי 2008 בחגיגות טבילת רוס של קייב.

יושב ראש הראדה אנדריי פארובי ו־5 חברי פרלמנט רשמו ב־7 ביוני 2016 את הצעת ההחלטה מספר 4793, שקראה לפנות לברתולומאי בבקשה לטומוס אוטוקפליה לכנסייה באוקראינה. ב־16 ביוני 2016 אישרה הראדה את ההחלטה, אבל ברתולומאי סירב לטומוס.

התהליך הואץ בתחילת 2018, ומשקיפים רבים קושרים את הדגש המחודש של הנשיא פורושנקו על הטומוס לקשייו האלקטורליים.

בחירות ומניעים: גרסת המחבר

בתחילת 2018 הראו סקרי בחירות של ארגונים שונים לפורושנקו ששיעור התמיכה בו יורד במהירות ושצריך לעשות משהו.

למשל, סקר שערך המכון הבין־לאומי לסוציולוגיה בקייב מ־5 עד 21 בפברואר העניק ליוליה טימושנקו 9.8%, לאולה ליאשקו 6.2%, לאנטולי הריצנקו 5%, ולפטרו פורושנקו וליורי בויקו 3.9% לכל אחד. כלומר, פורושנקו היה רק במקום ה־4. סקר גדול של קבוצת רייטינג הציג עבורו תוצאות גרועות עוד יותר.

מצבו האלקטורלי הורע מאוד בעקבות פרסום הקלטות של חבר הפרלמנט הנמלט אולכסנדר אונישצ׳נקו, החושפות לכאורה מנגנוני שחיתות בסביבת הנשיא.

מעניין שהקלטות אונישצ׳נקו בהשתתפות הנשיא פורושנקו שודרו לראשונה בערוץ ניוזוואן ב־18 באפריל. בהן נדונים מנגנוני שחיתות הקשורים למיקולה זלוצ׳בסקי, השר הנמלט לשעבר לאקולוגיה ולמשאבי טבע בממשלת מיקולה אזרוב ולשעבר סגן מזכיר המועצה לביטחון לאומי ולהגנה. כבר ב־19 באפריל אישרה הראדה את פניית פורושנקו לברתולומאי להענקת אוטוקפליה לכנסייה האוקראינית.

את הטומוס יש להשיג לפני מרס 2019: זו משימתו המרכזית של הנשיא ותקוותו העיקרית לכהונה שנייה, מלבד כמובן הכרזה על משטר צבאי וביטול הבחירות עקב הסלמת המלחמה במזרח אוקראינה.

מבחינת פורושנקו, ככל שהמצב רע יותר, כך טוב יותר. אם הטומוס יביא לעימותים ולהפרות סדר בין הכנסיות בהשתתפות קבוצות לאומניות, יהיו לו יותר עילות להכריז על משטר צבאי ולבטל בחירות. אם הטומוס לא יושג עד סוף השנה, תמיד אפשר לפתוח במתקפה בדונבאס.

מאמצי הנשיא האוקראיני להשיג את הטומוס קשורים לניסיונו בשחיתות. באתר ORD, שהקימו אנשים המקורבים למזכיר המועצה לביטחון לאומי טורצ׳ינוב, פורסמה ב־9 ביולי 2018 טענה שפורושנקו נטל לעצמו 15 מיליון דולר מתוך 25 מיליון שגייסו תורמים פטריוטים כדי לזרז את קבלת הטומוס מברתולומאי.

בפגישה עם ברתולומאי באיסטנבול ב־9 באפריל העביר פורושנקו, לפי הטענה, רק 10 מיליון דולר מתוך 25. אינני יודע כיצד פועלים מנגנוני המאבק בשחיתות אצל הוד קדושתו האלוהית, ארכיבישוף קונסטנטינופול, רומא החדשה והפטריארך האקומני, אבל פעילים אוקראינים נגד שחיתות הגישו מיד תלונה על עבירה פלילית ללשכה הלאומית למאבק בשחיתות. על המכתב חתם רנאט קוזמין, לשעבר סגן התובע הכללי וסגן מזכיר המועצה לביטחון לאומי, ב־18 ביולי 2018.

נראה שברתולומאי ידע על 15 מיליון הדולר החסרים, וסוגיית התשלום הנוסף נפתרה במהירות: ב־27 ביולי, במסר לרגל 1030 שנים לטבילת רוס, כבר דיבר על אפשרות להעניק אוטוקפליה לאורתודוקסיה האוקראינית. אפשר לומר שבקבלת שוחד שהוצג כמנחה המשיך את מסורת הפטריארכים של קונסטנטינופול. הרי תומכי האוטוקפליה מצביעים בעצמם על תאוות הבצע של הפטריארך דיוניסיוס, שקיבל זהב ופרוות רבים תמורת העברת המטרופוליה של קייב ב־1686, כהוכחה לכך שהמעבר מקונסטנטינופול למוסקבה לא היה חוקי.

מובנים מניעיו ושיטותיו של ארכיבישוף רומא החדשה במאבקו ביריב הוותיק — רומא השלישית, פטריארכיית מוסקבה והכנסייה הרוסית האורתודוקסית.

הפטריארך אלכסי השני כבר ניתק בעבר יחסים קנוניים עם קונסטנטינופול, בלי שהדבר עזר במיוחד. אינני חושב שניתוק נוסף לבדו יסייע למוסקבה להגן על האינטרסים של הכנסייה האוקראינית הקנונית. ברתולומאי אינו בררן דיו ביחסיו עם פלגנים.

התרחיש המסכם

אף שב־25 ביוני התכנסו בישופי הכנסייה האורתודוקסית האוקראינית בלאוורת קייב־פצ׳רסק ואישרו את רצונם לשמור על המעמד הקנוני הקיים באחדות עם הכנסייה הרוסית, השלטונות בקייב אמרו שכבר יש בידיהם 10 חתימות של מטרופוליטים מפטריארכיית מוסקבה התומכים באוטוקפליה לאוקראינה.

הניסיון בשנים האחרונות מלמד שפטריארכיית מוסקבה נמנעת מצעדים רדיקליים להגנת שטחה הקנוני. כתוצאה מכך קונסטנטינופול מרחיבה את תחום סמכותה ומחזקת את מעמדה כאפיפיור של העולם האורתודוקסי, ובה בעת מגבירה פעילות אקומנית והתחדשותית לשינוי הקנונים של הכנסייה המזרחית, באופן המאיים בפילוג עמוק וכואב בעולם האורתודוקסי כולו.

לכמה מחובבי משחקי הכס בקרב הלאומנים האוקראינים עשוי להיראות שרומא השנייה חזקה מרומא השלישית. יהיה קשה לרסן את הציבור הנלהב הזה מפני השתלטות על כנסיות ומנזרים של הכנסייה האוקראינית של פטריארכיית מוסקבה, וגם לא ינסו לרסן במיוחד. נראה שזהו החלק הפוליטי של תוכנית הנתמכת בידי כוחות בעלי השפעה בוושינגטון. קהילות המאמינים יגנו על כנסיותיהן, וייתכן שגם בנשק. אחרי כמה שנות המבצע המכונה אנטי־טרור, אוקראינה רוויה בנשק. התוצאה עלולה להיות שנים של מלחמת דת ברחבי אוקראינה, עם אפשרות להתפשטות העימות למדינות שכנות.

איגור קמיניק עבור iines.org