קשרים עולמיים
מחקר וארכיון
חומר היסטורי. התאריכים, ההצעות וההזמנות מתייחסים למועד הפרסום המקורי.
מטרת המחקר
לנתח את תפקיד הבחירות ברוסיה ופעולותיה לאיחוד הכוחות הפוליטיים ברשות הפלסטינית בהשפעה על המצב במזרח התיכון ועל הסיכויים להסדרה בדרכי שלום באזור לאחר תבוסת חמאס.
משימות המחקר
- לחזות שינויים אפשריים ברטוריקה של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ביחס למצב במזרח התיכון לאחר בחירתו מחדש לנשיאות רוסיה.
- לנתח את הפוטנציאל של מאמצי רוסיה לאיחוד הכוחות הפלסטיניים לקראת הקמת מדינה פלסטינית והסדרה בדרכי שלום של הסכסוך הערבי־ישראלי.
הנמקת נושא המחקר
נושא המחקר המוצע ממשיך ומפתח באופן הגיוני את קו המחקרים הקודמים שלנו:
במחקר מדצמבר על ציפיות הישראלים לגבי מצבה של ישראל בזירת החוץ לאחר תבוסת ארגון חמאס, המומחים צפו אפשרות להרעת היחסים עם רוסיה. אותו מחקר חשף גם תמיכה נמוכה ברעיון ״שתי המדינות״ בקרב האוכלוסייה היהודית (16,2%), ובייחוד בקרב ישראלים דתיים (5-9%).
סקר המומחים על ״פלסטין ללא חמאס״ כבר הציג כמה תרחישים להתפתחות המצב ללא הארגון. המחקר החדש מאפשר לחזור לשאלות אלה, הפעם תוך התחשבות בתוצאות הבחירות ברוסיה ובמדיניות שהיא מנהלת בזירה הפלסטינית.
הדבר חשוב במיוחד משום שלפי תוצאות הסקר שלנו, פוטין נכלל בשלישיית הפוליטיקאים המעצבים את סדר היום במזרח התיכון (לדעת 31,3%).
יש לציין כי אף שרוב הישראלים תומכים בצד האוקראיני בסכסוך בין רוסיה לאוקראינה, הסיכון להרעת היחסים עם רוסיה עקב מעורבות כלשהי של ישראל בסכסוך תופס מקום מוביל בתפיסתם הפוליטית. גם הדבר הזה מצביע על פוטנציאל ההשפעה של רוסיה על היבטים שונים של הפוליטיקה העולמית והאזורית.
על רקע זה הנחנו שמערכת הבחירות ברוסיה עשויה לרסן את פעילותו של המנהיג הרוסי בקידום מדיניות שלום במזרח התיכון, ושלאחר סיומה המדיניות עשויה להשתנות במידת מה.
כפי שעולה מהצעדים שמקדם ולדימיר פוטין בהקשר של המדיניות במזרח התיכון, שני הכיוונים העיקריים והקשורים זה בזה שבהם הוא פועל הם: א) גיבוש מעמדה של הרשות הפלסטינית כישות בעלת יכולת פעולה מלאה; ב) גיבוש מדיניות שלום בין ישראל לרשות הפלסטינית, המבוססת על אחריות ותועלת הדדית.
נכונותם של הישראלים לתמוך בכיוונים אלה היא גורם מהותי להצלחת פעולותיו של פוטין לקידום הסדרה בדרכי שלום של הסכסוך הפלסטיני. תוצאות מחקר על נכונות זו עשויות לתרום לעיצוב מדיניות ההסברה של רוסיה באופן שיתמוך ביעילותה הפוליטית.
סיכום תוצאות המחקר
על בסיס תוצאות סקר המומחים אפשר לזהות כמה טענות מרכזיות בנוגע להשפעת הבחירות ברוסיה ומאמציה לאחד את הכוחות הפוליטיים ברשות הפלסטינית על המצב במזרח התיכון ועל תהליך השלום המשוער לאחר תבוסת חמאס.
לדעת רוב המומחים, סיום מערכת הבחירות והבחירות עצמן ככל הנראה לא ישפיעו באופן עקרוני על מדיניות רוסיה במזרח התיכון, שכן שיעורי התמיכה בפוטין ובפעילותו בקרב הרוסים גבוהים למדי, ואין לו סיבה לנקוט ״זהירות״ בקידום מדיניות גלויה במזרח התיכון.
אפשרויות ומגבלות
פוטנציאל התיווך
״יהיה נאיבי לצפות שהבחירות ברוסיה יובילו לתזוזות טקטוניות במדיניותה במזרח התיכון. אבל תיקון מסוים של הכיוון, עם דגש על הזירה הפלסטינית, בהחלט אפשרי — ולו כדי לחזק את השפעתה״. ״הבחירות ברוסיה ככל הנראה לא ישנו את המצב במזרח התיכון. אלא אם הקרמלין יחליט להשתמש באופן פעיל יותר בקלף הפלסטיני במשחקו הגאופוליטי; הדבר עשוי להחיות את תהליך השלום, גם אם מטרתה של מוסקבה היא בראש ובראשונה לחזק את מעמדה באזור״. ״ייתכן מאמץ דיפלומטי מוגבר במידה מסוימת, אך לא תתרחש בחינה מחודשת יסודית של המדיניות״.
הערכות ספקניות
עם זאת, בקרב המומחים יש גם ציפיות פסימיות ואף שליליות ממעורבותה של רוסיה במדיניות המזרח־תיכונית. ״רוסיה תמיד רדפה במזרח התיכון אחר האינטרסים האימפריאליים שלה. כך יהיה גם אחרי הבחירות. כל יוזמה שלה בנושא פלסטין מכוונת נגד ישראל, גם כשהיא מוצגת ברוטב של ׳תהליך שלום׳״. ״ניסיונותיה של מוסקבה להביא לשלטון ברשות בובות מטעמה נידונו לכישלון. הפלסטינים מפולגים ולעולם לא יקבלו תכתיב חיצוני. אפילו תבוסה צבאית של חמאס לא הפכה אותם לנכונים יותר לפשרה״. ״הדרך היחידה לשלום עוברת בדיאלוג ישיר בין ישראל למנהיגים הפלסטינים, ללא התערבות מבחוץ. תיווך של רוסיה, כמו של שחקנים אחרים, רק מרחיק את הסיכוי להסדרה בתנאים שלנו״.
באשר ליכולתה של רוסיה לממש את המדיניות שעליה הכריזה במזרח התיכון, המומחים מדגישים כי ״הצלחת המאמצים הרוסיים לפיוס פנים־פלסטיני אינה מובטחת, אך הסיכויים לכך גבוהים מאלה שהיו לשחקנים חיצוניים אחרים. לרוסיה מנופי השפעה משלה על הפלגים הפלסטיניים״; ״ניסיונותיה של מוסקבה לאחד את הכוחות הפלסטיניים עשויים להניב הישגים טקטיים מסוימים, אך ללא מעורבות של ארצות הברית תהיה השפעתם האסטרטגית על תהליך השלום מוגבלת״. עוד מצוין כי ״מאמצי רוסיה לאיחוד הפלסטינים עשויים להשפיע במידת מה, במיוחד על רקע הקרע בין פת״ח לחמאס. אבל היציבות ארוכת הטווח של כל הסכמה מוטלת בספק. הסתירות הפנים־פלסטיניות עמוקות ויסודיות מדי״.
אף שכל המומחים תמימי דעים כי חיסול חמאס פותח חלון הזדמנויות מסוים להמרצת הדיאלוג לשלום, הרי ש״הרבה יהיה תלוי בעמדת ההנהגה החדשה של הרשות ובנכונותה של ישראל לצעדים הדדיים. מאמציה של רוסיה לבדם אינם מספיקים לפריצת דרך בהסדרה״.
מצד אחד, מאמציה של רוסיה לבסס את הרשות הפלסטינית ואת יכולתה לפעול כישות עצמאית כמרכיב הכרחי בהסדרה בדרכי שלום של הסכסוך במזרח התיכון הם הגיוניים וזוכים להערכה חיובית מצד המומחים. הם מדגישים שוב ושוב את הצורך בגורם המסוגל לשאת באחריות להסכמות המושגות במשא ומתן. מצד אחר, עבור הישראלים ההערכה החיובית אינה חד־משמעית כשמדובר בגיבוש יכולת פעולה כזו, שכן רשות פלסטינית חזקה היא גם שכנה היוצרת סיכונים רבים יותר לישראל. ״ואם בנסיבות מסוימות תוכל הרשות הפלסטינית לתפוס עמדת הנהגה פוליטית בעולם הערבי, הדבר עלול להיות קריטי עבור ישראל״.
בהקשר זה, מרכיב חשוב בהשגת תמיכת הישראלים במדיניות המחזקת את יכולת הפעולה הפלסטינית צריך להיות הצעה והסברה נרחבת של אמצעי מניעה המעוגנים בהסכמים בין־לאומיים ומבטיחים את ביטחון ישראל. ״בין האמצעים האלה יש לכלול את מימוש הסכמי אברהם״.
כפי שצוין לעיל, כמעט כל המומחים מדברים בדרך זו או אחרת על פוטנציאל פוליטי שיש לרוסיה בהסדרת הסכסוך במזרח התיכון.
כך או אחרת, המומחים מציינים שרוסיה מנסה להגביר את השפעתה על בחירת מנהיגה של המדינה הפלסטינית החדשה, שיוכל לקדם את האינטרסים של מוסקבה בפלסטין ובמזרח התיכון. הדבר משתלב בהקשר רחב יותר של המאבק על עתיד פלסטין, העשוי לנטות לאוריינטציה פרו־אמריקנית או פרו־רוסית בהתאם לזהות המנהיג שיגיע לשלטון. בתרחיש ״הרוסי״ — שבו המומחים נוטים להצביע על מרואן ברגותי — הגוש הכלכלי שנוצר במסגרת הסכמי אברהם ייטה לעבר BRICS ויתרחק מהשותפות המסורתית של ישראל עם ארצות הברית והאיחוד האירופי.
