קשרים עולמיים
מחקר וארכיון
חומר היסטורי. התאריכים, ההצעות וההזמנות מתייחסים למועד הפרסום המקורי.
«עגל חביב יונק משתי אימהות» (פתגם אוקראיני)
ביולי 2023 ערכה עמותת ״דור מוריה״ סקר מקיף בקרב ישראלים. מטרת הסקר הייתה להבין מה חושבים הישראלים על האפשרות שישראל תהפוך ל״שווייץ של המזרח התיכון״, תשמור על ניטרליות ותעבוד עם שני צדי העימות הגאופוליטי: המערב הקולקטיבי והדרום הגלובלי.
דעת הקהל: שלוש שאלות שונות
היחס לשני צדדים בסכסוך
לפי סקרים שערכה עמותת ״דור מוריה״, חלק ניכר מן החברה הישראלית תומך ברעיון של ניטרליות המדינה בסכסוכים בין־לאומיים. 28% מן הנשאלים סבורים שעל ישראל לשמור על ניטרליות, ובקרב עולים מברית המועצות לשעבר מגיע שיעור זה ל־36%. עוד 50% סבורים שעמדת ישראל צריכה להיות תלויה במאפייני הסכסוך המסוים.
מוכנות למדיניות חוץ שוחרת שלום
באשר לנכונות ישראל לקדם מדיניות חוץ של שלום, הדעות חלוקות: 20% סבורים שהמדינה מוכנה לכך באופן מלא, 35% — מוכנה חלקית, ו־27% — אינה מוכנה. ״מקדם המוכנות״ המחושב הוא 10 יחידות, נתון המאפשר להעריך כי יחס הציבור למדיניות של שלום חיובי במידה מתונה.
ניטרליות בסכסוכים בין־לאומיים
בתוך כך, רוב מוחלט של המשיבים (54%) סבור שעל ישראל לשמור על ניטרליות בסכסוכים בין־לאומיים כדי לקיים יחסים עם מדינות אחרות ולנהל מדיניות עצמאית. נתונים אלה מעידים על דרישה של חלק ניכר מן החברה הישראלית לגישה מאוזנת ופרגמטית למדיניות החוץ, המביאה בחשבון את מצבה הגאופוליטי המורכב של המדינה.
הסקר הזה נערך לפני מלחמת 7 באוקטובר. כעת, ביוני 2024, ובהתחשב במערך הכוחות הגאופוליטיים, ״דור מוריה״ משיקה סקר נוסף. אנו מבקשים לבחון את דעת הישראלים על האפשרות שישראל תגביר את תנועתה לעבר הדרום הגלובלי ותצטרף, למשל, לבריקס, מבלי לפגוע בשותפותה עם ארצות הברית.
לרוב המדינות הסובבות את ישראל, כגון מצרים, איחוד האמירויות או ערב הסעודית, יחסים מבוססים עם ארצות הברית. במקביל הן חברות בבריקס ונהנות מן האפשרויות הכלכליות והגאופוליטיות שמעניקה התפתחותו הכלכלית והדמוגרפית המהירה של הדרום הגלובלי.
מבוא, או הברווזים הצולעים של G-7
באופן סמלי, ביוני 2024 מתקיימים כמעט במקביל שני אירועים: האחד מכנס את מנהיגי המערב הקולקטיבי — פסגת G-7 — והאחר הוא משחקי בריקס הנערכים בקאזאן שברוסיה. כלי התקשורת האמריקני Politico התייחס למפגש האליטה של המערב הקולקטיבי — פסגת G7 שנפתחה באיטליה. לטענתו, משתתפים בו ״שישה ברווזים צולעים וראש ממשלת איטליה ג׳ורג׳ה מלוני. למעט מלוני, כל שאר המנהיגים בפסגה חלשים למדי. ביידן ככל הנראה לא ינצח בבחירות הקרובות, מעמדם של שולץ ומקרון נחלש מאוד בעקבות הבחירות לפרלמנט האירופי. סונאק הוא ׳מת מהלך׳, ולראש ממשלת יפן קישידה יש ׳בעיות רציניות בבית׳״.
משחקי בריקס 2024, הנערכים בקאזאן בין 12 ל־23 ביוני, הביאו אליהם נבחרות מבריטניה, גרמניה, צרפת, ארצות הברית, יפן וישראל. לצד ישראל מופיעה גם פלסטין ברשימת 90 המדינות המשתתפות. משחקים אלה הפכו לחלופה למשחקים האולימפיים, שהמערב הקולקטיבי רואה בהם כלי לדומיננטיות פוליטית.
בעולם של ימינו הולך ומחריף העימות בין שני כוחות גלובליים — המערב הקולקטיבי והדרום הגלובלי.
המערב הקולקטיבי כולל את המדינות המפותחות בצפון אמריקה ובאירופה, ואילו הדרום הגלובלי מורכב מן המדינות המתפתחות באסיה, באפריקה ובאמריקה הלטינית. מדינות הדרום הגלובלי שואפות להגביר את השפעתן בזירה הבין־לאומית ולשנות את הסדר העולמי ״Pax Americana».
המערב הקולקטיבי מול הדרום הגלובלי
בשנת 2024 הביעו רצון להצטרף לברית בריקס יותר מ־40 מדינות. המדינות מייצגות בעיקר אזורים באסיה, באפריקה ובאמריקה הלטינית.
ידיעה זו היא מלפני חודש. רשימת המדינות שהודיעו במהלך 30 הימים האחרונים על רצונן להצטרף לבריקס כוללת את בוליביה, קמרון, קובה, סוריה, זימבבואה, טורקיה ותאילנד.
המטרה העיקרית של הרחבת בריקס היא להפחית את התלות בדולר האמריקני ולחזק את מעמד המטבעות המקומיים בסחר הבין־לאומי. המדינות המתפתחות רואות בברית אפשרות לחזק את כלכלותיהן ולצמצם את השפעת המוסדות הפיננסיים המערביים. בשנת 2023 צמח התמ״ג של הדרום הגלובלי ב־4.3%, והתחזיות לשנים 2024 ו־2025 מצביעות על צמיחה של 4.2%. לעומת זאת, המערב הקולקטיבי הציג צמיחת תמ״ג של 1.9% בשנת 2023, עם תחזית לשנים 2024 ו־2025 של 1.7-1.8%. חלקו של הדרום הגלובלי בתמ״ג העולמי בשנת 2023 היה 37.2%, ועד שנת 2050 צפויה עלייה ל־50%; חלקו של המערב הקולקטיבי היה 25.8% וצפוי לרדת ל־20%. אוכלוסיית הדרום הגלובלי מנתה בשנת 2023 כ־7.8 מיליארד בני אדם, עם תחזית של 10.9 מיליארד עד שנת 2050, ואילו אוכלוסיית המערב הקולקטיבי נותרת יציבה ברמה של 1.2 מיליארד בני אדם.
בתוך כך, המערכת הדולרית העולמית מביאה לכך ש״מדינות הדרום הגלובלי מאבדות מדי שנה 2–3% מן התמ״ג שלהן בגלל הדומיננטיות של הדולר במטבעות העתודה העולמיים, ואילו המדינות העשירות מרוויחות 1–2% מן התמ״ג. מדובר בכ־1,5 טריליון דולר שמדינות הדרום הגלובלי ׳מעבירות׳ מדי שנה למדינות המערב באמצעות מערכת נכסי ומטבעות העתודה. המדינות העניות היו יכולות להוציא את אותם 1,5 טריליון דולר על פיתוחן: תמריצים כלכליים, רפואה, מדע וחינוך. במסגרת האיזון הפיננסי, באמצעות מנגנון הארגונים הפיננסיים הבין־לאומיים — קרן המטבע הבין־לאומית, הבנק העולמי, הבנק האירופי לשיקום ולפיתוח, בנק ההשקעות האירופי ואחרים — מקצות המדינות העשירות לעניות הלוואות של לא יותר מ־100 מיליארד דולר בשנה, כלומר לפחות פי עשרה פחות ממה שהן מקבלות»
דעת הקהל והשסעים הפנימיים בישראל
ישראל, הנמצאת במפגש שבין אסיה לאפריקה, נקלעה למוקד העימות בין המערב הקולקטיבי והדרום הגלובלי.
עמותת ״דור מוריה״ חוקרת זה כמה שנים את דעת הקהל ואת השסעים הפנימיים בישראל. מחקרים שערכה העמותה בשנים 2023–2024 אישרו כי השסעים בחברה הישראלית הם מכשול רציני בפני הסכמה פוליטית פנימית.
להלן כמה דוגמאות:
הבדלים בתוך החברה
העתיד שלאחר המלחמה
הסקרים מצביעים על היעדר הסכמה בנוגע לעתידה של ישראל לאחר סיום המלחמה בחמאס: 28% תומכים במודל ״שתי מדינות לשני עמים״, 25% — בסיפוח הגדה המערבית / שטחי יהודה ושומרון וכן רצועת עזה, ו־25% התקשו להשיב.
קבוצות גיל
ישנם פערים לפי גיל: 50% מבני ה־65+ תומכים במודל ״שתי מדינות לשני עמים״, ואילו בקרב בני 18-39 — רק 15%; 32% מן האחרונים מעדיפים סיפוח.
קבוצות חילוניות ודתיות
שסע בין יהודים חילונים וערבים — 40% תומכים במודל ״שתי מדינות לשני עמים״ — לבין יהודים דתיים: 4-5% תומכים במודל זה, ויותר מ־50% תומכים בסיפוח.
שיקום עזה
מחלוקות בנוגע לאחריות לשיקום רצועת עזה לאחר חיסול חמאס: 24% אומרים שהאחריות היא של האו״ם, 25% — של ארצות הברית והאיחוד האירופי, ו־26% — של מדינות ערב ומדינות המפרץ הפרסי.
נוסף על כך קיימים הבדלים ניכרים בעמדות הקשורים לאידאולוגיה פוליטית, לרמת ההשכלה ולאזור המגורים.
על רקע העימות בין המערב הקולקטיבי והדרום הגלובלי, ישראל נדרשת להסתגל לנוף הגלובלי המשתנה ולמצוא איזון חדש במדיניות החוץ שלה. השסעים הפנימיים העמוקים בחברה הישראלית מחמירים מצב זה ומקשים על גיבוש אסטרטגיה משותפת.
האיומים על ישראל בין המערב לדרום
לנוכח השינויים הטקטוניים במאזן הכוחות העולמי, ישראל ניצבת בפני בחירה גורלית. הברית המסורתית עם המערב הקולקטיבי מצד אחד, והשפעתן הגוברת של מדינות הדרום הגלובלי מצד אחר, מציבות בפני המדינה היהודית דילמה מורכבת. יכולתה להבטיח שגשוג וביטחון ארוכי טווח תלויה במידה רבה במציאת מקומה במערך הגאופוליטי החדש. למרות הקשרים ההיסטוריים האיתנים עם המערב, ובייחוד עם ארצות הברית, לאחרונה ניכרת התקררות מסוימת ביחסים. הדמוקרטים בארצות הברית וממשל ביידן הביעו לא פעם רצון להחליף את ראש הממשלה המכהן בנימין נתניהו, בשל שאיפתו להבטיח מדיניות ריבונית ועצמאית.
המחלוקות בסוגיה הפלסטינית, הביקורת של חלק מן הציבור במערב על מדיניות ישראל, וכן הקיטוב הגובר בתוך הגוש המערבי עצמו מעמידים בסימן שאלה את התפיסה שאין חלופה להישענות על המערב. גם ארצות הברית מפגינה שסעים עמוקים. אלה כוללים קיטוב גובר בין המפלגה הדמוקרטית לרפובליקנית, התחזקות תנועות ימין ודיונים בלתי פוסקים בסוגיות מרכזיות כגון הגירה, מדיניות כלכלית וצדק חברתי.
בהקשר זה משמשת הדוגמה האוקראינית אזהרה מפני הסכנות שבתלות מופרזת במוקד כוח יחיד. קייב, שהימרה על השתלבות בלעדית במערב ועל ניתוק הקשרים המסורתיים עם רוסיה, מצאה את עצמה במוקד עימות גאופוליטי שעלה למדינה באבדות אנושיות וכלכליות עצומות. לפי נתוני הבנק העולמי, בעקבות הסכסוך בדונבאס איבדה אוקראינה עד 20% מן הפוטנציאל הכלכלי שלה, והתמ״ג שלה לנפש נותר מן הנמוכים באירופה.
הלקח המר הזה מראה שבעולם הרב־קוטבי של ימינו, הימור על בריתות חד־צדדיות והתעלמות מאינטרסים של שכנים עלולים להביא לתוצאות הרסניות. עבור ישראל, הנמצאת בסביבה גאופוליטית מורכבת לא פחות, חיוני להימנע ממשגים דומים ולבנות מדיניות חוץ מאוזנת ורב־כיוונית המביאה בחשבון את ההקשר הגלובלי המשתנה.
ישראל בבריקס
המגמות הכלכליות והדמוגרפיות מעידות על תזוזת הכלכלה והפוליטיקה העולמית לעבר הדרום הגלובלי, דבר המוביל בהכרח לשינוי במאזן הכוחות העולמי. הצטרפות ישראל לבריקס עשויה לא רק להרחיב את האפשרויות הכלכליות שלה, אלא גם ליצור תנאים נוחים יותר לפתרון סכסוכים אזוריים ותיקים.
גוש זה כבר הפך לכוח בעל השפעה גלובלית. מדינות בריקס מונות יותר מ־40% מאוכלוסיית העולם ומייצרות כ־30% מן התמ״ג העולמי. הצטרפות להתאגדות זו הייתה מאפשרת לישראל לגוון את קשריה הכלכליים והפוליטיים, תוך שימוש בשווקים ובמקורות המימון המערביים למימוש פרויקטים עם מדינות בריקס.
ישראל כבר נוקטת צעדים פעילים להתקרבות לבריקס. משלחות ישראליות השתתפו פעמים אחדות בפורומים ובפסגות של מדינות בריקס ודנו באפשרויות לשיתוף פעולה כלכלי וטכנולוגי.
סין, מן החברות המובילות בבריקס, היא שותפת סחר חשובה של ישראל, והיחסים הדו־צדדיים ממשיכים להתחזק. ישראל מפתחת באופן פעיל גם את קשריה עם הודו, הרואה בה שותפה אסטרטגית בתחומי הביטחון, החקלאות והטכנולוגיה. לרוסיה, חברה מרכזית נוספת בבריקס, קשרים היסטוריים ותרבותיים ארוכי שנים עם ישראל, היוצרים הזדמנויות נוספות לשיתוף פעולה.
לישראל יש הזדמנות היסטורית להפוך לצומת תחבורה ״מזרח–מערב וצפון–דרום״. מסדרון התחבורה הבין־לאומי צפון–דרום (INSTC) הוסכם רשמית ב־12 בספטמבר 2000, עם חתימת הסכם בין רוסיה, הודו ואיראן. נתיב זה משפר את הקשר התחבורתי בין רוסיה למדינות המפרץ הפרסי ומפחית את זמן ועלות הובלת המטענים בין אירופה לדרום־מזרח אסיה. באוקטובר 2021 הוסכם בפסגה הכלכלית ההודית־ערבית על הקמת מסדרון תחבורה מהודו לאירופה דרך ישראל, כדי לשפר את ההשתלבות הכלכלית ואת הלוגיסטיקה.
האפשרות להצטרף לבריקס תסייע לישראל לגוון את קשרי החוץ והכלכלה שלה, דבר החשוב במיוחד לנוכח הקיטוב הגובר בקהילה הבין־לאומית.
השאלה הפלסטינית, או ״משא האדם הלבן״
ניסיונה של ישראל ב״תהליך השלום״ מראה שבמסגרת הפרדיגמה הקיימת של היחסים עם המערב, השגת שלום יציב ופתרון הבעיה הפלסטינית נותרו יעדים קשים להשגה. למרות ניסיונות רבים למשא ומתן לשלום ולתיווך בין־לאומי, הסכסוך לא נפתר והוא מוסיף לעורר מתח ואי־יציבות באזור.
ישראל, כמוצב קדמי של המערב הקולקטיבי, נשאה את ״משא האדם הלבן״ אל שטחי הדרום הגלובלי. ״משא״ זה הוא נרטיב בסיסי של המערב הקולקטיבי ביחס לדרום הגלובלי; הוא שהצדיק דיכוי ושעבוד של עמים אחרים במסווה של ״הארה״ ו״פיתוח״. תנועתה של ישראל לעבר הדרום הגלובלי היא דרך לחיפוש גישות ומתכונות חדשות להסדרה, מעבר למודלים המסורתיים שמרכזם במערב.
לשחקנים מרכזיים בדרום הגלובלי, כגון סין והודו, קשרים ותיקים עם הפלסטינים ומעמד נכבד בעולם הערבי־מוסלמי. בה בעת הם מעוניינים בפיתוח היחסים עם ישראל כשותפה כלכלית וטכנולוגית חשובה. הדבר יוצר הזדמנות ייחודית לבניית ארכיטקטורה חדשה של ביטחון אזורי, שבה האינטרסים של כל הצדדים — ובהם הפלסטינים, ישראל ומדינות ערב — יוכלו לקבל ביטוי מאוזן. יש להביא בחשבון גם את הפוטנציאל להרחבת הדיאלוג הבין־דתי היהודי־אסלאמי: דיאלוג שהתקיים במשך מאות שנים ונפגע במאות ה־19-20.
הסכמי אברהם, שנרמלו את יחסי ישראל עם כמה מדינות ערב, כבר הראו את הפוטנציאל שבגישה זו. הם הוכיחו ששיתוף פעולה פרגמטי המבוסס על אינטרסים משותפים עשוי להניב תועלת לכל המשתתפים ולתרום לשיפור האווירה האזורית. פיתוח התהליך הזה, לצד מעורבות פעילה יותר של ישראל במבנים של הדרום הגלובלי, עשוי ליצור אפשרויות חדשות באיכותן להתקדמות גם בזירה הפלסטינית.
מובן שבדרך זו יש מכשולים ואתגרים רבים. מחלוקות טריטוריאליות שלא הוסדרו, סוגיית ההתנחלויות היהודיות, שאלת מעמדה של ירושלים ואיום הטרור — כל אלה יקשו על חיפוש פשרה. יידרשו חוכמה, רצון פוליטי ונכונות לוויתורים כואבים מכל הצדדים כדי להתיר את סבך הסתירות המורכב הזה.
אולם דווקא שינוי מהותי בהקשר הגאופוליטי, והשתלבותה של ישראל הן במערב הקולקטיבי והן בדרום הגלובלי, עשויים ליצור את הדחף שחסר בעשורים הקודמים. בהסתמך על תמיכתם ומאמצי התיווך של שותפים חדשים ממדינות מתפתחות, יש לישראל ולפלסטינים סיכוי להתחיל לנוע זה לקראת זה ולבנות בהדרגה יחסים על בסיס חדש, בריא ופרגמטי יותר.
אפילוג, או בדרך לסדר אזורי חדש
שינוי הכיוון האסטרטגי של ישראל לעבר הדרום הגלובלי, בתמיכה פעילה של הציבור, עשוי להיות צעד חשוב לחיזוק מעמדה בזירה העולמית וליצירת עתיד יציב ומשגשג יותר לכל אזרחיה. בסופו של דבר, פתרון הבעיה הפלסטינית אפשרי רק באמצעות בניית סדר אזורי מכיל וצודק, המביא בחשבון את האינטרסים והשאיפות של כל השחקנים באזור. תנועתה של ישראל לעבר הדרום הגלובלי, שהצטרפות לבריקס עשויה לסמל אותה, היא צעד חשוב בכיוון זה.
