קשרים עולמיים
מחקר וארכיון
הבועה האונטולוגית של החברה הישראלית בראי סקר חדש
המחקר נערך בידי מרכז המחקר ״דור מוריה״ בשיתוף מכון גיאוקרטוגרפיה, במסגרת פרויקט ״הפורמט החיפאי״. המדגם: 1009 משיבים, מייצג את אוכלוסיית ישראל בגיל 18+. טעות הדגימה: ±3,1% ברמת מובהקות של 95%.
ב־2 בפברואר 2026 אמר ראש האופוזיציה יאיר לפיד, לאחר תדרוך אצל ראש הממשלה נתניהו: ״כל מדינת ישראל מאוחדת מול איראן. אין לנו מחלוקת על חשיבות המאבק באיום הזה״[1]. יום קודם לכן החליפו הצדדים האשמות ברשתות החברתיות סביב הפרשה הקטרית. למחרת ישבו סביב אותו שולחן בנושא הביטחון.
הניגוד הזה — מלחמה פומבית כלפי פנים ושלום מופגן כלפי חוץ — הוא לב הפוליטיקה הישראלית הנוכחית. אבל מאחורי טקס ״האחדות מול האויב החיצוני״ מסתתרת מציאות שחושפים נתוני סקר חברתי שערך מרכז המחקר ״דור מוריה״ בשיתוף מכון גיאוקרטוגרפיה בינואר 2026.
הפרדוקס המרכזי: גם כשהפוליטיקאים מפגינים אחדות במדיניות החוץ, החברה נותרת קרועה מבפנים. ולא מדובר במחלוקות המוכרות, אלא בתופעה שחוקרי דור מוריה הגדירו לאורך סדרה של 14 מחקרים חברתיים (2023–2025, יותר מ־14 000 משיבים) כבועה אונטולוגית — מצב שבו החברה מתפצלת לא רק בדעות אלא בעצם תפיסת המציאות: אותם אירועים נראים לקבוצות שונות אחרת לחלוטין.
הערה על המתודולוגיה: בניתוח זה נעשה שימוש במדד המאזן — ההפרש בין שיעור ההערכות החיוביות לשליליות. למשל, אם 50% מהמשיבים העריכו את המצב בחיוב ו־20% בשלילה, מדד המאזן יהיה +30 נקודות אחוז. המדד מאפשר לראות בבירור את הכיוון ואת העוצמה של הלכי הרוח בציבור.
מהי בועה אונטולוגית, ומדוע אין מדובר רק ב״קיטוב״
קיטוב מסורתי מתקיים כאשר אנשים חלוקים בדעותיהם אך חיים באותו מרחב מידע וערכים. בועה אונטולוגית היא מצב שונה מבחינה איכותית. סימניה: אטימות לעובדות חלופיות, דה־הומניזציה של היריבים, תפיסת עמדות כ״חבילה״ (כשהשקפה על דת קובעת אוטומטית עמדה בכלכלה, בביטחון ובגאופוליטיקה), והתפתחות תלות רגשית באישור צדקתך.
מחקרים קודמים של דור מוריה תיעדו בחברה הישראלית שני אשכולות השקפת עולם יציבים — בעל דגש דתי וחילוני־מודרניסטי — עם עקביות פנימית גבוהה. 61% מהישראלים בוחרים בשיטתיות עמדות רדיקליות בסוגיות מרכזיות, ו־76% מהם משחזרים את העמדות האלה ביציבות, בלי קשר לנושא המסוים.
הסקר של ינואר 2026 מאפשר לבדוק כיצד הבועה האונטולוגית מתבטאת לא בניגודים מופשטים אלא בהערכת השנה שחלפה — אירועים שכולם חוו באותו זמן, אך, מתברר, במציאויות שונות לחלוטין.
שנה אחת — שתי מציאויות
הערכות הישראלים לגבי התמודדות המדינה עם אתגרי החוץ והביטחון של 2025 מניבות מדד מאזן כללי של +12,6 נקודות אחוז — תוצאה חיובית במידה מתונה. אולם מאחורי הממוצע הזה מסתתר קרע עמוק בין קבוצות בחברה.
בקרב ישראלים דתיים מדד המאזן הוא +49,1 נקודות אחוז, ואילו בקרב חילונים הוא יורד לשלילי (−4,2 נקודות אחוז), ובמגזר הערבי נעשה שלילי עוד יותר (−14,3 נקודות אחוז).
כלומר, אותה שנת 2025 נתפסת כמוצלחת עבור אחדים וככושלת עבור אחרים.
הערכת 2025: מדיניות חוץ וביטחון
| כלל המשיבים | +12.6 נק׳ אחוז |
|---|---|
| חילונים | -4.2 נק׳ אחוז |
| מסורתיים | +27.4 נק׳ אחוז |
| דתיים | +49.1 נק׳ אחוז |
| יהודים | +17.7 נק׳ אחוז |
| ערבים | -14.3 נק׳ אחוז |
הפער בין חילונים לדתיים הוא 53 נקודות אחוז. אין זה פער בדעות — אלה תמונות עולם שונות המולבשות על אותם אירועים. דווקא הדפוס הזה — קבוצות שאינן רק מעריכות את המציאות אחרת, אלא חיות במציאויות שונות — הוא סמן אמפירי של בועה אונטולוגית.
60% רואים החרפה של הקרע, 5% — צמצום שלו
מדד ישיר לקרע הזה הוא התשובות לשאלה כיצד השפיעה 2025 על המחלוקות בין קבוצות באוכלוסייה: 60,5% מהישראלים ציינו שהשנה החריפה אותן, ורק 5% — שצמצמה אותן. בהתאם לכך מדד המאזן, כהפרש בין תשובות חיוביות (על צמצום המחלוקות) לשליליות (על החרפתן), הוא −55,5 נקודות אחוז, בכיוון של החרפת הקרע.
כפי שעולה מהתרשים להלן, ישראלים חילונים חשים את הקרע בעוצמה הרבה ביותר: מדד המאזן שלהם הוא −68,8 נקודות אחוז, ואילו בקרב המשיבים הדתיים הוא השלילי פחות מכולם (−44,4 נקודות אחוז).
המגזר היהודי והערבי מפגינים בסוגיה הזאת הסכמה גבוהה: מדד המאזן בקבוצות האלה נע בין −50 ל־−56 נקודות אחוז.
כיצד השתנו המחלוקות בחברה
| כלל המשיבים | -55.5 נק׳ אחוז |
|---|---|
| חילונים | -68.8 נק׳ אחוז |
| מסורתיים | -47.2 נק׳ אחוז |
| דתיים | -44.4 נק׳ אחוז |
| יהודים | -56.2 נק׳ אחוז |
| ערבים | -51.6 נק׳ אחוז |
כלכלה וביטחון: ככל שמתקרבים לחיי היום־יום — הקרע מעמיק
המעבר מהערכות מופשטות של מדיניות החוץ לשאלות קונקרטיות — כלכלה וביטחון אישי — חושף פערים דרמטיים עוד יותר. כאן הבועה האונטולוגית מתבטאת במלוא עוצמתה.
כלכלה
מדד המאזן הכללי בכלכלה שלילי מאוד: −24,2 נקודות אחוז, והוא משקף תחושה רחבה של הידרדרות במצב הכלכלי.
בדומה לשאלה הקודמת, משיבים דתיים מפגינים את התפיסה החיובית ביותר של המצב הכלכלי, וזו הקבוצה היחידה שבה מדד המאזן חיובי (+0,9 נקודות אחוז). בקרב חילונים הוא −36,0 נקודות אחוז, ובקרב אזרחים ערבים בישראל הוא מגיע לערך חמור של −44,7 נקודות אחוז.
השינוי במצב הכלכלי
| כלל המשיבים | -24.2 נק׳ אחוז |
|---|---|
| חילונים | -36.0 נק׳ אחוז |
| מסורתיים | -12.3 נק׳ אחוז |
| דתיים | +0.9 נק׳ אחוז |
| יהודים | -20.2 נק׳ אחוז |
| ערבים | -44.7 נק׳ אחוז |
ביטחון אישי
בתפיסת הביטחון האישי ב־2025 ניכר אחד הפערים הבולטים ביותר בין קבוצות באוכלוסייה.
השינוי בביטחון האישי
| כלל המשיבים | -7.1 נק׳ אחוז |
|---|---|
| חילונים | -16.4 נק׳ אחוז |
| מסורתיים | +0.6 נק׳ אחוז |
| דתיים | +29.3 נק׳ אחוז |
| יהודים | -1.3 נק׳ אחוז |
| ערבים | -38.0 נק׳ אחוז |
ישראלים דתיים מפגינים, כמו בסוגיות אחרות, את ההערכות הגבוהות ביותר. מדד המאזן בתשובותיהם חיובי, +29,3 נקודות אחוז; כמעט מחצית מהקבוצה סבורה שהביטחון התחזק.
בכל יתר הקבוצות מדד המאזן שלילי. בקרב ישראלים חילונים הוא −16,4 נקודות אחוז. אבל ההערכות הפסימיות ביותר הן במגזר הערבי, עם מדד של −38,0 נקודות אחוז.
מכאן שהפער בין הקבוצה האופטימית ביותר (דתיים) לביקורתית ביותר (ערבים) מגיע לכמעט 70 נקודות אחוז, ומצביע על תהום עמוקה בתפיסת המצב בין קבוצות בחברה.
ביטחון: התחזק או נחלש
| חילונים |
התחזק25.1%
נחלש41.5% |
|---|---|
| מסורתיים |
התחזק32.4%
נחלש31.8% |
| דתיים |
התחזק49.7%
נחלש20.4% |
הדפוס הקבוע
הנתונים חושפים דפוס יציב וחוצה תחומים: ככל שהקבוצה קרובה לקוטב הדתי והימני בפוליטיקה, היא מעריכה את המצב באופן חיובי יותר. ככל שהיא רחוקה ממנו — היא פסימית יותר.
אפשר להסביר זאת בחלוקה הממשית של התועלות והעלויות, בהשפעה הפסיכולוגית של הקרבה לשלטון, ובגורם חשוב במיוחד — בועות מידע: קבוצות שונות מקבלות תמונת עולם ממקורות שונים.
הכלכלה והביטחון פועלים כמגבירי קרע. כש״כלפי חוץ״ נשמעות מילים על איום משותף, ״כלפי פנים״ הארנק ותחושת הפגיעוּת האישית מזכירים: האחדות מורגשת אחרת, וגם מחירה משולם אחרת.
כשהפנימי חשוב מהחיצוני
זו אולי התוצאה הפרדוקסלית ביותר בהקשר של ״אחדות מול איראן״. בשאלה על האיום העיקרי על ישראל ב־2026 בוחרים לרוב לא באיראן, אלא במצב הפנימי.
טבלה 1. איזה גורם לדעתך יהיה האיום העיקרי על ישראל ב־2026?
| גורם האיום | כלל המדגם | חילונים | מסורתיים | דתיים | יהודים | ערבים |
| המצב החברתי־כלכלי והפוליטי הפנימי | 35,0% | 44,2% | 25,1% | 24,0% | 33,4% | 43,5% |
| המצב מול איראן | 25,8% | 22,0% | 33,1% | 27,5% | 27,0% | 19,3% |
| התגברות האנטישמיות בעולם | 13,2% | 13,2% | 13,0% | 17,0% | 13,9% | 9,3% |
| אינתיפאדה חדשה | 8,2% | 5,6% | 12,4% | 11,7% | 9,2% | 3,1% |
| המצב מול טורקיה | 3,7% | 3,7% | 3,7% | 5,3% | 4,0% | 1,9% |
| המצב בעזה | 3,4% | 3,7% | 3,0% | 5,3% | 3,8% | 1,2% |
| לא יודע | 8,3% | 5,6% | 8,4% | 6,4% | 6,7% | 16,8% |
הפער הוא 9,2 נקודות אחוז לטובת האיום הפנימי. עם זאת, התמונה שונה מאוד בין הקבוצות.
מהו האיום העיקרי בעיני המשיבים
| חילונים |
המצב הפנימי44.2%
איראן22.0% |
|---|---|
| מסורתיים |
המצב הפנימי25.1%
איראן33.1% |
| דתיים |
המצב הפנימי24.0%
איראן27.5% |
| יהודים |
המצב הפנימי33.4%
איראן27.0% |
| ערבים |
המצב הפנימי43.5%
איראן19.3% |
ישראלים חילונים מדרגים את האיום הפנימי במקום הראשון עם 44,2% — עבורם הוא חשוב פי שניים מאיראן (22%). המגזר הערבי מציג תמונה דומה: 43,5% רואים את האיום העיקרי בתוך המדינה ורק 19,3% באיראן. רק ישראלים מסורתיים (33,1% לאיראן, 25,1% לאיום הפנימי) מדרגים את האיום החיצוני מעל לפנימי.
פירוש הדבר שמנגנון rally around the flag — התלכדות סביב הדגל בעת איום חיצוני — מאבד את תפקידו המאחד. הקבוצות הרחוקות ביותר מן השלטון הנוכחי רואות את האיום העיקרי לא באויבים חיצוניים אלא במשבר הפנימי.
הבועה האונטולוגית ותוכנית טראמפ: כש־97% שמעו, אבל רק 9% מכירים
מושג הבועה האונטולוגית מקבל חיזוק נוסף בניתוח תפיסת הישראלים את תוכנית נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ להסדרת המצב ברצועת עזה, שהוצגה ב־29 בספטמבר 2025.
סקר אוקטובר של דור מוריה (1000 משיבים) תיעד פרדוקס של קונצנזוס שטחי: 97% מהישראלים שמעו על התוכנית, אך רק 9% באמת מכירים אותה. כך נוצרת אשליה של חברה מיודעת, לצד אי־ידיעה ממשית של פרטי מסמך גורלי.
בה בעת הקבוצות מפגינות הערכות הפוכות לחלוטין של התוכנית. ישראלים חילונים סבורים שהיא תואמת את האינטרסים הביטחוניים של ישראל בשיעור הגבוה ב־20 נקודות אחוז (46,5% לעומת 26,4% בקרב דתיים). אבל דתיים מאמינים יותר בניצחון צבאי על חמאס (64,4% לעומת 53% מהחילונים). בקרב מי שאינם מאמינים בפתרון צבאי, דתיים תומכים בכיבוש קבוע בשיעור גבוה פי שלושה (46,5% לעומת 18,3% מהחילונים, המעדיפים דיפלומטיה אזורית).
הנתונים מראים כיצד פועלת הבועה האונטולוגית בפועל: אנשים משתמשים באותם מונחים (״תוכנית טראמפ״, ״ביטחון״, ״חמאס״), אבל מטעינים אותם בתוכן שונה לחלוטין, בהסתמך על תפיסות שונות של מה אפשרי בכלל ומה חשוב.
שלוש רמות של קרע: מקונצנזוס לפער
נתוני הסקר מראים אפוא דפוס חשוב: ככל שהשאלה קרובה לחוויה היום־יומית, ההערכות בין הקבוצות מתרחקות.
הרמה הראשונה — שפה משותפת של איומים.
כאשר מדובר באתגרים חיצוניים ובביטחון המדינה, החברה שומרת על מרחב הסכמה מוגבל. איראן נשארת אחד האיומים המרכזיים, ועצם הצורך בהגנה חזקה מוטל בספק לעיתים רחוקות בלבד.
הרמה השנייה — הערכת תוצאות השלטון.
אבל ברגע שהשאלה נוגעת למידת ההצלחה של ישראל בהתמודדות עם אתגרי 2025, מתחיל קיטוב חריף. מדד המאזן נע מ־−4,2 נקודות אחוז אצל חילונים ל־+49,1 נקודות אחוז אצל דתיים — מרחק של יותר מ־50 נקודות.
הרמה השלישית — החוויה האישית של ביטחון ורווחה.
הפער המרבי מופיע כשמדובר בחיים האישיים: תחושת ביטחון ותפיסת השינויים הכלכליים. כאן הקבוצות מפגינות לא רק הערכות שונות אלא תחושות חיים שונות — מחיוביות מתונה בקרב דתיים לשליליות חריפה במגזר הערבי.
הסקר מתעד אפוא מעבר ממסגרות תפיסה משותפות יחסית למציאויות חברתיות החופפות פחות ופחות: החברה עוד מסוגלת לדבר על איומים באופן כללי, אבל בהערכת התוצאות ובייחוד בחוויה האישית, ישראל מתפצלת יותר ויותר לכמה תמונות עולם שונות.
המגזר הערבי: אזור של ניכור עמוק
מעמדו של המגזר הערבי ראוי לתשומת לב נפרדת: בכל המדדים הוא מפגין ניכור עמוק לנרטיב הדומיננטי.
מדדי המאזן של אזרחי ישראל הערבים שליליים בחדות בכל התחומים: במדיניות חוץ −14,3 נקודות אחוז, בכלכלה −44,7 ובביטחון −38,0. לכך מצטרף שיעור גבוה של תשובות ״לא יודע״ בשאלות רבות (עד 20–33%) — סימן להתרחקות משיח הביטחון המשותף או לאי־רצון להביע עמדה בפומבי.
אזרחי ישראל הערבים נמצאים מחוץ לנרטיב שבו ״כולנו מאוחדים מול איראן״. עבור חלק ניכר מהם, 2025 היא שנה של הרעה דרמטית בביטחון האישי ובמצב הכלכלי. הדבר יוצר סיכונים ארוכי טווח ליציבות הפנימית.
באופן פרדוקסלי, דווקא על רקע הניכור הזה מסדר היום הכלל־ישראלי, המפלגות הערביות מנסות להתלכד מבפנים. האיחוד ברשימה המשותפת וההתמקדות במאבק בפשיעה במגזר הערבי מצביעים על שאיפה להתגייס סביב תוכנית פוליטית עצמאית ומקבילה. אבל נותרת השאלה עד כמה ההתלכדות סביב סדר יום פנים־ערבי היא תוצאה של ניכור מן השיח הכלל־ישראלי, ועד כמה היא סיבתו. נתוני הסקר מאפשרים לשער שהמגזר הערבי אינו בוחר בהתרחקות, אלא נדחק בעל כורחו אל מחוץ לנרטיב הדומיננטי של ביטחון והצלחה.
סיכום: אלחוש אינו טיפול
הנוסחה ״אנחנו מאוחדים מול איראן״ פועלת כמסר במדיניות החוץ וככלי טקטי של האליטות. אבל נתוני הסקר מראים שבתוך המדינה הסיסמה הזאת נתקלת בחומת הבועה האונטולוגית.
המחקר מוביל לכמה מסקנות קריטיות.
הפיצול הוא מבני. הפערים בין הקבוצות מגיעים ל־40–70 נקודות אחוז, חוצים קווים רבים (דת, לאום, כלכלה וביטחון) ונוגעים אפילו לתחושה הבסיסית של ביטחון פיזי. אין אלה תנודות זמניות אלא מערכות שונות של תפיסת מציאות.
איומים חיצוניים איבדו את תפקידם המאחד. לראשונה הבעיות הפנימיות (35%) מקדימות את איראן (25,8%) כאיום העיקרי. מנגנון rally around the flag אינו פועל.
הקרע מעמיק מן המופשט אל האישי. ככל שהשאלה קרובה לחיי היום־יום, ההבדל בין הקבוצות חריף יותר — מעשרות נקודות אחוז בהערכת מדיניות החוץ לתהום כמעט בלתי ניתנת לגישור בתחושת הביטחון האישי.
טקס האחדות הפך לטקס ותו לא — מעשה סמלי המכסה זמנית על הסדקים הפנימיים, יוצר אשליית התלכדות כלפי העולם החיצון, אך אינו מרפא את המחלוקות. תחושת ״אנחנו יחד״ עוטפת את המדינה ברגעי מתח, אבל זהו אלחוש, לא טיפול.
נתוני המחקר מובילים למסקנה: ככל שהבחירות מתקרבות, המחלוקות הרגילות בין קבוצות באוכלוסייה הופכות יותר ויותר לבועה אונטולוגית — קרע לא רק בדעות אלא גם בתפיסת המציאות. האיום החיצוני מאיראן, למרות חשיבותו, כבר אינו ממלא תפקיד מאחד: קווי השבר הפנימיים חזקים ממנו. הקרע משתחזר לא בגלל תוכניות עתיד שאינן ניתנות ליישוב, אלא מפני שהמאבק על השלטון מתבסס יותר ויותר לא על תחרות בין תוכניות, אלא על גיוס באמצעות הנגדה. בתנאים האלה ה״מציאויות״ השונות בתוך המדינה מתקבעות באופן בלתי הפיך כמרכיב מבני של החברה הישראלית — מצב שיגיע לשיאו לקראת הבחירות.
מתודולוגיה
המחקר נערך בידי מרכז המחקר ״דור מוריה״ בשיתוף מכון גיאוקרטוגרפיה במסגרת פרויקט ״הפורמט החיפאי״. תקופת המחקר: תחילת ינואר 2026. המדגם: 1009 משיבים, סקר מקוון, מייצג את משתמשי האינטרנט בגיל 18+ בישראל. טעות הדגימה הסטטיסטית: ±3,1% ברמת מובהקות של 95%. פרסום זה ממשיך סדרה של 14 מחקרים חברתיים של דור מוריה (2023–2025), שבמסגרתה פותח מושג הבועה האונטולוגית וזכה לביסוס אמפירי.
[1] https://www.timesofisrael.com/liveblog_entry/lapid-after-security-update-with-netanyahu-israel-is-united-against-iran/
