חומר היסטורי. התאריכים, ההצעות וההזמנות מתייחסים למועד הפרסום המקורי.

ניתוח נתוני הראיונות האלה הצביע על מגוון רחב של עמדות בקרב ישראלים, עד כדי עמדות מנוגדות לחלוטין כמעט בכל השאלות. אפשר לפרש זאת כהיעדרו של זרם מרכזי מגובש, ומכאן — במידה רבה — כהיעדר תפיסה חברתית ופוליטית מוסכמת וקונצנזוס ציבורי, לכל הפחות בנוגע לגורל עזה ופלסטין.

דרכי המעבר

כך, קיימות מחלוקות משמעותיות באשר לתרחישים שיביאו למצב של ׳עזה בלי חמאס׳ — החל בתרחישים לא־אלימים (משא ומתן מוצלח לשלום בין ישראל לרשות הפלסטינית; בחירות הוגנות בשטחים הפלסטיניים שבהן העם הפלסטיני יבחר נציגים שאינם תומכים בחמאס; צמצום השפעת חמאס באמצעות דחיקתו לשוליים ופירוקו מנשק בידי גופים על־מדינתיים) ועד תרחישים אלימים ומשולבים — תחילה בדרך צבאית ולאחר מכן באמצעות שיקום החיים בעזה לפי תרחישים שונים. חלק מהתשובות מנמקות את חוסר האפשרות המעשי להשמיד את ארגון חמאס לחלוטין, או להשמיד את ארגון חמאס ברצועת עזה תוך שמירה על אוכלוסיית הרצועה.

התשובות העוסקות באפשרות לפתרון לא־אלים מתאפיינות בכך שאין בהן הסתמכות על עובדות או הנמקה של מנגנונים ממשיים שיובילו למצב כזה; הן היפותטיות או מתארות תרחישים שאינם לטווח הקרוב. למשל: לאחר שעזה כבר תשוחרר מחמאס, תקום בה מערכת שלטונית חדשה, המצב החברתי־כלכלי יתייצב ואיכות החיים תשתפר, תושבי עזה יצביעו בבחירות למי שהביאו אותם למצב הזה ולא לחמאס — חלופה לא־כוחנית לצמצום השפעת חמאס באמצעות בחירות חופשיות.

הצורך בתרחישים כוחניים מנומק בראש ובראשונה בהיעדר ממושך של גורמים בקרב הפלסטינים בעזה המסוגלים לקיים דיאלוג, במיוחד בקרב ארגון חמאס.

אוכלוסיית עזה והממשל

בהקשר הזה מתחדדת שאלת היכולת והאפשרות העקרונית של תושבי רצועת עזה הנוכחיים לחיות בשכנות של שלום עם ישראל. רוב התשובות מנמקות מדוע הדבר אינו אפשרי כעת.

העמדות בשאלה הזאת נחלקו באופן קוטבי. הקבוצה הראשונה טוענת ש״חמאס ועזה אינם אותו הדבר, ויש בעזה חלק ניכר מן התושבים שאינו תומך בחמאס״, בין היתר מפני ש״לעזה היסטוריה ארוכה החורגת הרבה מעבר להופעת חמאס כגוף פוליטי, וחיה בה אוכלוסייה מגוונת מבחינה תרבותית, דתית ופוליטית״.

נקודת המבט השנייה מנמקת מדוע ראוי לזהות בין עזה לחמאס: אוכלוסיית רצועת עזה היא למעשה בת ערובה של הארגון ואינה יכולה להתנגד לדרישותיו, ובמשך תקופה ארוכה קודמה אידאולוגיה שבה אין מקום ליהודים בשום מקום ובשום תנאי.

הנשאלים רואים את פתרון הבעיה בכמה דרכים: ארגון מחדש של מערכת הממשל הפוליטית בעזה, בתיאום עם הקהילה הבין־לאומית המעוניינת בפתרון ובפיקוחה — בעיקר באמצעות הקמת מדינה פלסטינית; קידום שיטתי בעזה של רעיונות ידידותיים יותר כלפי ישראל וגיבוש מדיניות בונה; ושיטות רדיקליות, כגון פינוי אוכלוסיית עזה מן השטח.

בלי קשר לעמדה שהובעה, עיקרן של רוב התשובות מתמצה בכך שמצב של ׳עזה בלי חמאס׳ יחייב השתתפות בין־לאומית משותפת — ברמת הערכים, העקרונות, טכנולוגיות הניהול, סובסידיות כספיות גדולות והשקעות.

שתי מדינות וחלופות

בחלק גדול מן התשובות הדנות בהיווצרות מצב של ׳עזה בלי חמאס׳ אין למעשה כל אפשרות לפתור את הבעיה מחוץ להקשר של ״שתי מדינות לשני עמים״, ולכן הדיון מצטמצם לשאלה אם אפשר להקים כיום מדינה פלסטינית.

גם בשאלה הזאת קיימים תרחישים שונים, החל בתרחישים פסימיים בשל: א) חולשת ההנהגה הפוליטית הישראלית, חוסר יכולתה וחוסר רצונה להגיע להסכמות; ב) חוסר המוכנות מצד ישראל בשל חוסר עניינה האובייקטיבי בחיזוק המדינה הפלסטינית כמקור אפשרי לסכסוך; ג) אינטרסים והעדפות חברתיים־פוליטיים שונים בקרב הפלסטינים בגדה המערבית ובקרב הפלסטינים בעזה.

מוצע גם תרחיש שלפיו חוסר האפשרות האובייקטיבי ליישם את החלטת האו״ם מס׳ 181 משנת 1947 מחייב לסטות ממנה על בסיס הסכמים שיניחו את שמירת גבולותיה הנוכחיים של ישראל.

מוצג גם תרחיש של ״מדינה אחת לשני עמים״, שעשוי להיות קשור בטווח הארוך להפיכת ישראל לפדרציה ולהקמת קונפדרציה אפשרית עם הרשות הפלסטינית.

מעמדה של ירושלים

יהיה התרחיש אשר יהיה, יישומו כרוך כך או אחרת בהגדרת מעמדה של ירושלים. על השאלה ׳האם אפשר להקים מדינה פלסטינית כשמעמדה של ירושלים נותר זמנית בלתי מוגדר?׳ כל הנשאלים מסכימים באופן חד־משמעי שיש להגדיר את המעמד, אך אינם משיבים כיצד הדבר יכול לקרות, ולכן דוחים את התשובה למועד בלתי ידוע.

שיתוף פעולה וסיכונים

בסך הכול, רוב הנשאלים מעריכים את האפשרות של ׳עזה בלי חמאס׳ באור בונה — כתנאי לקידום יישום הסכמי אברהם וכהזדמנויות חדשות למשא ומתן לשלום בין ישראל לרשות הפלסטינית.

קבוצה נוספת של נשאלים מצביעה על הסיכונים להחרפת המתיחות הקשורים ב: א) האפשרות להרחבת התנחלויות ול׳טרנספר׳ של האוכלוסייה הפלסטינית; ב) תפיסת המצב ׳עזה בלי חמאס׳ כניצחון ישראלי, שיחמיר את המשבר ביחסים הפלסטיניים־ישראליים; ג) התחזקותם של גורמים רדיקליים בקרב הפלסטינים, העלולה לערער את תהליך השלום ואת הנורמליזציה של היחסים.

קבוצה שלישית של נשאלים דנה באפשרות לצמצם את תפקידו של ארגון חמאס בהקשר של התגבשות הרשות הפלסטינית, וטוענת שקיומו בשטח עזה אינו משפיע על התפתחות הרשות הפלסטינית בגדה המערבית, שכן הבעיה העיקרית היא חוסר רצונה של ישראל שתהיה לצדה מדינת פלסטין, לפחות דה־יורה.

תרחישי הגבולות

אחת ההשלכות המשמעותיות האפשריות של יציאת חמאס מן הזירה הפוליטית היא שינוי גבולות ישראל. לדעת הנשאלים, הדבר עשוי לקרות במסגרת כמה תרחישים:

  • הרחבת הגבולות באמצעות צירוף שטח רצועת עזה לישראל וסיפוח שטחים בגדה המערבית;
  • צמצום הגבולות: ישראל תיאלץ לחזור לגבולות שלפני 67, או לסגת משטח B ובאופן חלקי משטח C בגדה המערבית;
  • הישארות בגבולות הקיימים.

פרקים נוספים בסקר

על המקור

סקר מומחים ארכיוני, נובמבר 2023. אלה דעות והשערות היסטוריות; המשיבים אינם מזוהים בקטעים האלה.

חוף העיר עזה. התצלום של Gus הועלה ב־1 ביולי 2006; מועד הצילום המדויק אינו ידוע. הצילום המקורי · רישיון. עיבוד מסגור מסומן באמצעות image_gen המובנה; זהו דימוי מעובד. המקור נשמר בנפרד. התצלום הארכיוני מספק הקשר למקום ולנושא; הוא אינו מתעד את אירוע הסקר או את התרחישים העתידיים שבו.

הפרסום המקורי לפרק הקודם: ירושלים והמדינה הפלסטינית: שאלת המעמד